close
הפוך לדף הבית גמ"ח קופונים
 
לרשימת המאורסים המלאה >>
יעקב רבלין - דין וחשבון
אבי בלום - בית ספר לפוליטיקה
לכל המבזקים
חדשות אחרונות חדשות אחרונות

נשיא ורוח // טורו של יעקב ריבלין

כבוד הנשיא רובי ריבלין הוא ירושלמי אמיתי. לירושלמי אמיתי לא אכפת משום דבר מעבר למה שמבטיח לו את היום הבא. לא סמלים ולא ערכים, ובטח שלא כבודו של ראש הממשלה

2
הדפס

כבוד הנשיא רובי ריבלין הוא ירושלמי אמיתי. דמעות ההתרגשות שלו במעמדים ממלכתיים הן אמיתיות, אך כך גם הדמעות של אנשי 'חברא קדישא - פרושים' בהלוויות של רבנים. נגמר האירוע, חוזרים במהירות לציניות הקרה שנוצקה כאמצעי הישרדות נפשי במאה וחמישים שנה של סבל ועוני ביישוב היהודי בעיר הקדושה. לירושלמי אמיתי לא אכפת משום דבר מעבר למה שמבטיח לו את היום הבא. לא סמלים ולא ערכים, ובטח שלא כבודו של ראש הממשלה.

הסכין שריבלין נעץ השבוע בגופתו המדממת למחצה של נתניהו היתה אף היא סיקריקית ירושלמית. נעיצה קצרה, שליפה מהירה והיתממות של 'לא זו בכלל היתה הכוונה'. נכון שקראתי להפגנות הרחוב "הביטוי הטוב ביותר של הדמוקרטיה". נכון שגם ביקשתי מהציבור לצאת מהרשתות החברתיות לכיכרות. נכון שגם דיברתי נגד השחיתות במערכות השלטון אבל בסך הכל לא קראתי לציבור לצאת להפגנות ברוטשילד נגד ראש הממשלה. ובכלל, דבריי הובנו שלא כהלכה. ריבלין אפילו לא חייך כשאמר את הדברים. כשירושלמי משתתף בהלוויה של השונא הכי גדול שלו הוא עוטה פנים מדוכדכות ומוכן לקבל תשלום על אמירת הקדיש במסע ההלוויה.

לזכותו של ריבלין ייאמר שלא הוא זה שפתח במלחמה. לפני שבועיים נתניהו השפיל אותו שלא כהוגן באסיפת פעילי הליכוד בכפר המכביה. נתניהו הסביר לקהל מרעיתו שאין צורך להתרגש מההמלצות שהמשטרה עומדת להגיש נגדו כי במרבית המקרים הן נדחות על ידי הפרקליטות. מכל הדוגמאות שבעולם הוא בחר להביא את הסיפור של ריבלין, שבעצמו סיפר לאחרונה על שלוש שנות הייסורים שהפרקליטות והמשטרה העבירו אותו בשנות התשעים. המסר היה ברור: אם במי שמכהן כיום כנשיא אחזה שלהבת והוא יצא ממנה בשלום - אפשר לזרוק לפח את ההמלצות הצפויות נגד ראש הממשלה. נתניהו שכח רק לספר שמתוך שישה תיקים שתפרו לריבלין, חמישה לא הגיעו להמלצות אלא נסגרו קודם לכן מחוסר ראיות. תיק אחד, שהיה הערת שוליים אחת במכלול האשמות, הגיע להמלצות ונסגר מיידית על ידי הפרקליטות. שום כלום. איפה זה ואיפה חקירות נתניהו והמלצות האימה הצפויות.

הנקמה של ריבלין היתה אפוא קרה והוגשה בעיתוי הכי נכון שיכול להיות. ההפגנות שהתקיימו במוצאי השבתות האחרונות היו בסך הכל פרומו לקראת מה שמתוכנן ליום ולשבוע שלאחר הגשת ההמלצות. מה שריבלין עשה בעצם, ועזבו את ההסבר המאוחר שלא מצליח אפילו להצחיק, הוא קריאה לכל מתנגדי נתניהו לצאת לכיכרות לאחר פרסום ההמלצות ולהפיל את הממשלה.

הקריאה מורידה לטמיון חמישים אחוז ממסע ההכנה של נתניהו לקראת הפרסום הצפוי. מה שנתניהו עשה עד כה, נועד להוריד את אפקט ההפתעה המתלווה בדרך כלל להמלצות משטרה חמורות. אם כבר יודעים מראש שיש המלצות, הפרסום עצמו לא אמור ליצור את גלי ההדף הנלווים. נאמניו של נתניהו כבר יודעים שמדובר במזימה להפיל את הממשלה. מתנגדיו כבר יודעים שמדובר בשחיתות שבגללה צריך להפיל את הממשלה. ההודאה של נתניהו שיש המלצות אמורה היה לגרום לכך שבעוד שבועיים-שלושה לא יהיה שום דבר חדש ששתי המחנות לא התכוננו אליו מראש.

הקריאה של ריבלין לצאת לכיכרות נועדה לאוזני מצביעי המרכז המתון שעוד לא החליטו היכן הם נמצאים. מצד אחד הם סולדים מהשחיתות. מצד שני הם מרגישים שמדובר בניסיון להחליף ממשלה שלא באמצעות הקלפי. שחיתויות כבר היו בזמן שרון ואולמרט וכיכר העיר נותרה ריקה. ריבלין בא להם בטוב - הם ייצאו להפגין נגד השחיתות כי זו הדמוקרטיה במיטבה כמו שאומר הנשיא וצריך לעשות הכל כדי להגן עליה. אם הנשיא, האיש של כלל העם, לא מחויב להשלכות הפוליטיות של הבחירות, למה שהם יהיו מחויבים.

יומיים לפני קריאת התיגר של ריבלין נזרקה אבן כואבת אחרת לראשו של נתניהו. היחצ"ן לשעבר של המשטרה ליאור חורב ידע השבוע לספר שההמלצות שעומדות להתפרסם יכללו חומרים חדשים על שחיתות שטרם פורסמו. חורב הוא לא רק יחצ"ן שעבד עד לפני שפוטר לפני פחות מחודש והתחכך בחוקרים. בימי חיותו של אריאל שרון - גדול המושחתים במזרח התיכון מאז לבן הארמי - הוא היה חבר בפורום החווה הידוע. הפורום ליווה את שרון בימי החקירות על האי היווני והעברות הכספים המוזרות לחשבונות של בניו (אחד מהם – עומרי, הלך לכלא וכבר יצא). בצוות הגו גם את תוכנית ההתנתקות שאתרגה את שרון עד מותו והרחיקה ממנו את המלצות המשטרה. כך שמדובר בבר סמכא מהשורה הראשונה בהבנה לעומק של פרשיות שחיתות והשלכותיהן הציבוריות.

בין אם חורב צודק באופן מלא או רק חלקי, נותר לנו כחודש בערך עד שנדע מתי יתקיימו הבחירות הבאות (לתשומת ליבם של המתפללים בשטיבל ושאר המתשאלים בסופר או בחנות הנעליים: אין צורך להפריע באמצע קדיש או לנדנד בתור לקופה - כל הידוע לנו על מועד הבחירות הבאות, נכתב כאן). המועד יהיה פונקציה ישירה של עוצמת ההפגנות והיקפן. אם מאות אלפים ייצאו להפגנות במוצאי השבת שלאחר פרסום ההמלצות ואם הם ימשיכו לעשות זאת בהתמדה גם בשבועות שלאחר מכן, ניתן לצפות בוודאות לבחירות קרובות מיד לאחר הפסח וימי הזיכרון הלאומיים. גולדה מאיר לא עמדה מול הפגנות הזעם שלאחר מלחמת יום כיפור. בגין לא שרד נפשית את 'הפגנת הארבע מאות אלף' (ונניח לרגע לאמיתות המספרים) לאחר הטבח בסברה ושתילה. נתניהו עצמו נאלץ לשחרר את גלעד שליט במחיר המטורף של אלף מחבלים כבדים עם דם על הידיים כדי להסיח את הדעת מהפגנות המחאה החברתית של 2011. אז אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר של משה כחלון.

כחלון מסומן, ובצדק, כחוליה החלשה של הקואליציה. קודם כל כי קהל הבוחרים שלו לא בא מהחלק הקשה של הימין שהתלכד השבוע מחדש סביב נתניהו. זה קהל בוחרים רך של המרכז-ימין שחושב שאפשר לקיים כאן שלטון שאינו שמאל אך גם לא ימין מושחת מהזן של נתניהו וביטן. מדובר בתמימות אבל גם לתמימים יש זכות בחירה בקלפי. שנית, כחלון עצמו הוא אדם חלש שלא הפגין עד עכשיו לפחות, שום חוזקה מול לחצים מבית ומחוץ.

כושר העמידות של כחלון עמד למבחן וכשל לפני כחודש. מאז שרעיון העוועים של חוק ההמלצות עלה על מסלול החקיקה, עמד כחלון על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן והכריז שהוא תומך בחוק. לא בגלל הדרישות של נתניהו וביטן חס ושלום אלא בגלל שהוא צודק במהותו. "פעמים רבות", כך כחלון, "המשטרה מגישה המלצות, הפרקליטות דוחה אותן והתיק נסגר. ובינתיים חייו של הנאשם נהרסים וכבודו נרמס". מי יכול להתווכח עם טיעון כל כך פשוט והגיוני? היו אמנם כמה נודניקים ששאלו אם כך מדוע החוק לא אמור לחול על כל אזרח בישראל אלא רק על אישים שחקירתם מלווה על ידי פרקליטות המדינה - קרי: ראש הממשלה וראשי ארגוני פשע, אבל כחלון נפנף אותם בחיוך המפורסם החושף תמיד את שיניו הצחורות. אם תשמעו בקרוב על ביטול המכס והורדת מס הקניה על משחות להלבנת שיניים, תדעו מאיפה זה בא.

אור התבונה החל לזרוח על כחלון, כמה מפתיע, בבוקר שלאחר 'הפגנת החמישים אלף' ברוטשילד לפני חמישה שבועות. מול הזעם הציבורי הגואה והלחצים של הפוליקמנים והעזריות בתוך מפלגתו הוא עשה סיבוב פרסה של מאה ושמונים מעלות. כן, הוא תומך בחוק אך בהסתייגות שהוא לא יחול על אלה שחקירתם כבר החלה. כלומר: ראשי ארגוני הפשע ייהנו מהחוק המתוקן. ראש הממשלה לא. נתניהו שאיבד את הרוב בכנסת לחוק נאלץ להרים ידיים ולקבל את ההסתייגות שרוקנה את החוק מכל התוכן שנועד עבורו.

מכל תוכן אמרנו? אולי לא. השבוע הסתובבו במסדרונות הכנסת ח"כים טרוטי עיניים ושאלו זה לזה איה מקום כבודו. למה לבזבז מאות שעות של פיליבסטר ומאבקים פרלמנטריים על חוק שאפשר היה לדון עליו בניחותא בכל מועד אחר. הבהילות שנקבעה במקור הייתה בגלל הרצון להגן על ראש הממשלה. הלכה ההגנה, אז למה כל הטרחה?

שתי תשובות ניתנו בדבר. האחת, נסיגה מהחוק או העברתו למועד אחר היתה חושפת שמלכתחילה הוא נועד לצרכי ראש הממשלה בלבד. לכן צריך להמשיך ולהריץ תוך טרטור הכנסת ודחיית חוקים חשובים אחרים (ועל כך בהמשך). זה ההסבר החצי רשמי של ראשי הקואליציה, אך קשה להאמין להם. מדן ועד אילת אין ילד אחד שלא ידע שהחוק מלכתחילה נועד עבור ראש הממשלה. היוזם והמגיש ח"כ דוד ביטן, נשמתו הפוליטית בגנזי מרומים, אמר זאת כמעט מפורשות באולפני התקשורת בהם התרוצץ עד שהעביר את חפציו למשרדי להב 433. בשביל זה להילחם עד טיפת הפיליבסטר האחרון ולהחזיק את החוק המיותר הזה בחדשות שעה אחרי שעה בכל מהדורות החדשות? אין לך דלק טוב יותר להפגנות מהמשך העיסוק בחוק הזה.

ההסבר השני הוא קצת מחתרתי ולפיכך הוא נלחש רק מפה לאוזן. יתכן, אומרים הלוחשים (מחשש תביעת השתקה) שלראש הממשלה יש עוד סיבות טובות לרצות בחוק הזה למרות ההגבלה על חקירות שכבר החלו. אולי באופק צפויות חקירות חדשות ומסוכנות לא פחות. יש לזכור שעדיין לא ברור מי הסמיך את שליחיו של ראש הממשלה לאשר לגרמנים למכור צוללות למצרים כדי לקדם את עסקת מכירת הצוללות על אפה וחמתה של מערכת הביטחון הישראלית ועם קופון נאה לעורכי הדין והמתווכים. הסירחון הנודף מהפרשה הזאת עלול להפוך את תיקי הסיגרים והשמפניות לעיטוש קליל שלאחר שאיפת טבק להרחה. חוק שימנע המלצות בחקירות עתידיות יכול לעזור מאוד אם וכאשר יתקבל מידע נוסף בפרשה.

ובחזרה לכחלון וההפגנות. קשה מאוד לראות אותו נאחז בקרנות המזבח של הממשלה מול מאות אלפים שיציפו את הרחובות. אם מאות אלפים אכן ייצאו לרחובות הוא יפרוש מהממשלה מספר שבועות לאחר פרסום ההמלצות. מאידך, אם מסע הנגד של ראש הממשלה יצליח והימין ייצא בהמוניו להפגנות נגד הפלת הממשלה, כחלון יקבל את החיזוק להישאר בממשלה והיא תשרוד עד יומה האחרון. רשמו אפוא לפניכם את השורה התחתונה: בעוד חודש בערך נדע במדויק מתי נצא שוב לקיים את מצוות גדולי ומאורי הדור ולהצביע בקלפי כהוראתם.

מרכולת בלי קונים

התועלת אותה יביא חוק ההמלצות המעוקר לראש הממשלה, תתברר אולי בעתיד הקרוב או הרחוק. את הנזק הישיר הרגישו המפלגות החרדיות על בשרן. חוק המרכולים שעבר בעמל רב בקריאה ראשונה לפני שבוע, אמור היה לעלות השבוע לדיון בוועדת הפנים ומשם לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת כבר ביום שני. בגלל חוק ההמלצות הארור, ועדת הפנים תדון בו רק היום (חמישי) והחוק יעלה רק בשבוע הבא.

מעבר לחשש שבכל שבוע שעובר הקואליציה נחלשת ושגם כך היה קשה מאוד להעביר את החוק בקריאה ראשונה (ליברמן התנגד, הערבים הבריזו וח"כי 'כולנו' עשו פרצופים), הדחייה יצרה חלל של שבוע שעיריות רבות ניצלו כדי להעביר חוקי עזר שמאפשרים חילול שבת המוני. ראשי ערים כמו קוניק מגבעתיים וששון מחולון נלחמים על כיסאם בבחירות שיהיו בעוד עשרה חודשים ומיהרו להעניק לבוחריהם שי מוקדם - חוק שימנע מאריה דרעי להחליט עבורם איזה בית עסק יהיה פתוח בשבת ואיזה לא. בתוך פחות משלושה ימים העבירו חמש רשויות חוקים גורפים לפתיחת עסקים בשבת שלעומתם גם תל אביב ההוללת תיראה כמו מונרו האדוקה. בחוק שהועבר בחולון לדוגמה אפשר לפתוח גם מפעלים באזורי תעשיה.

מגיש החוק, שר הפנים הנגב והגליל אריה דרעי, הפגין השבוע ביטחון מלא בחוסר התוחלת של החוקים העירוניים המזורזים לפתיחת עסקים. הוא הסביר שכל חוק עזר עירוני, בכל נושא שהוא ולא רק בענייני שבת, מחייב הליכי אישור של משרד הפנים במשך חודשיים לפחות. כך, לטענתו, יקדים חוק המרכולים שיעבור בשבוע הבא את חוקי העזר העירוניים שנחקקו השבוע בחופזה. לדעתו של דרעי מדובר בתרגיל בחירות ולא מעבר לכך.

דא עקא שהיועצים המשפטיים של ראשי הערים האמורות חושבים אחרת. לטענתם, שר הפנים לא יוכל לפסול חוקי עזר עירוניים בנושא השבת על רקע החוק בכנסת שיתקבל בשבוע הבא. החוקים העירוניים עברו את משוכת החקיקה שלהם השבוע ובזמן שהוגשו לאישור משרד הפנים (והם כבר מיהרו להגיש אותם) היה בתוקף פסק הדין של בג"ץ שלא מאפשר לשר להתערב בשיקול הדעת של הרשויות המקומיות. העיכוב הבירוקרטי של תהליכי אישור חוקי העזר לא אמור לפגוע במהות החוק שנחקק עוד לפני כניסת חוק המרכולים לתוקף.

ומי אמור להכריע בין חוות הדעת הסותרות של שר הפנים ויועציו מול היועצים של הרשויות המקומיות? ניחשתם נכון. אותם שופטים שלפני חודשיים מנעו מדרעי לפסול את חוק העזר של חולדאי בתל אביב. חלק מנימוקי הפסילה היו טכניים. כמו האיחור של דרעי בהודעת הפסילה, אבל השופטים אמרו דברים נחרצים על זכותה של כל עירייה להסדיר בין תושביה אילו עסקים ישרתו אותם בשבת ואילו יישארו סגורים. כל מהותו של חוק המרכולים החדש היא עקיפת פסיקת הבג"ץ. גם בלי חוקי העזר החדשים הוא היה עומד למבחן קשה בבג"ץ. אז על אחת כמה וכמה כאשר העיריות עצמן חוקקו חוקים מקומיים קודם שחוק המרכולים המתוקן עבר בכנסת.

האמת העצובה היא שגם לפני מתקפת הנגד החקיקתית של הרשויות המקומיות התועלת של חוק המרכולים המתוקן היתה אפסית. את תל אביב כבר איבדנו ממילא (כחלון התנגד ועצר את חוק המרכולים של גפני שאמור היה לחול רטרואקטיבית) וביתר ערי הארץ שרר סטטוס קוו שהתאים את עצמו לרוב המוחלט של התושבים. לא שמענו על תושבים חרדים בחולון או בגבעתיים שיצאו למחאה נוסח קואליציית 'שבת שוויון' של בעלי המרכולים המסורתיים בתל אביב. המחאה והמלחמות היו בתל אביב, שגם היא קיבלה חוק עזר שסוגר מאות מרכולים בשבת (ראה במדור זה לפני שלושה שבועות).

ביתר ערי הארץ, כולל בירושלים של ברקת והברית החדשה שלו עם דגל התורה, מרכולים פתוחים באזורים חילוניים מובהקים וסגורים באזורים עם אוכלוסייה דתית או מעורבת. חוק המרכולים החדש של דרעי לא יאפשר לעיריות להעביר חוקים גורפים לפתיחת עסקים (למעט אולי אלה שמיהרו לחוקק השבוע), אך גם אין לו שיניים לאכוף אותם להוציא פקחים ולרשום דו"חות. תשאלו את יוחנן וייצמן וחבריו החרדים בירושלים, אילו מלחמות הם נאלצו לנהל כדי שהעירייה תאכוף את סגירת המרכולים הפועלים באופן בלתי חוקי בעליל במרכז העיר. שש שנים צחקו להם בפנים ובשנה השביעית, לקראת הבחירות המתקרבות, החלו הפקחים לצאת לרחובות. גם את השינוי המבורך הזה כדאי לראות מרחוק. כל ירושלמי שתאב לקנות אבקת כביסה בשבת רח"ל, יודע בדיוק להיכן הוא צריך להגיע.

אז אם בירושלים, עם ארבעים אחוז חברי מועצה חרדים ועוד בקואליציה, הכל תלוי ברצונו הטוב או הרע של ראש העיר, מה ערך ממשי יש לחוק המרכולים המתוקן מול קוניק מגבעתיים וששון מחולון? החוק לא יסגור בפועל מרכול אחד בשבת. מה שהוא כבר עשה זה מתן אדרנלין לראשי העיריות החילוניים להפוך את חילולי השבת לחוקיים לחלוטין. גם אם דרעי צודק בטענתו שבמרוץ החקיקה בין הרשויות לכנסת הוא עומד לנצח, וגם אם בג"ץ יקבל את הפרשנות שלו, הרי שלשמירת השבת בפועל זה לא יעזור במאום. כנראה רק יקלקל.

לא נעים לתת 'וי' למסית ומדיח כמו יאיר לפיד אבל ההיסטוריה מלמדת שהוא צודק. אחרי כל קדנציה בה החרדים שותפים לקואליציה ומפלס מלחמות הדת עולה לשמיים, מגיעה קדנציה אחרת שבה הם יושבים בחוץ וחוטפים את זעם התגובה החילונית. אם מביטים אל מפת הסקרים, עוד לפני המפץ הגדול של ההמלצות הצפויות להתפרסם בעוד מספר שבועות, קשה לראות קואליציה עתידית יציבה שלפיד לא נמצא במרכזה. אם אצל נתניהו ואם אצל גבאי. לא במקרה, הנושא החם המדובר ביותר בזירה הפוליטית הוא ברית אפשרית בין כחלון ולפיד. צירוף של השניים, אם לפני הבחירות ואם לאחריהן, יוצר בלוק שיוכל להכתיב את זהות ראש הממשלה הבא. על עוצמתה של הריאקציה האנטי חרדית שתהיה אז ניתן ללמוד מהקדנציה הקודמת שאת נזקיה אנו משלמים עד עצם היום הזה.

סע, בן צור, סע

ביום שני השבוע הצביע הכנסת על מינוי הנציג מטעמה לוועדה למינוי דיינים. הנציג היחיד שהגיש מועמדות היה ח"כ יואב בן צור מש"ס. אם מועמד יחיד, אז למה בכלל בחירות? כך הנוהג המטופש בכנסת מימים ימימה. במקרה של מועמד יחיד מצביעים הח"כים בעד או נגד. מעולם עוד לא קרה שמועמד יחיד קיבל רוב קולות נגד אבל בכנסת לא משנים מנהגים. בבחינת צאי לך בעקבי הצאן וגו'.

אלא שדווקא מהמנהג הטיפשי הזה אפשר השבוע ללמוד מה היה עולה בגורלו של בן צור אם לא היה מועמד יחיד. תשעים ושניים הצביעו בעדו ושלושה עשר היו נגד. מה יש להתנגד למועמד יחיד? ללמדך עד כמה שהמועמדות של נציג ש"ס היתה רופפת אלמלא השכיל לסלק מדרכו כל מועמד אחר. במצב של מספר מועמדים הוא היה מפסיד כמו מועמד הקואליציה לוועדה למינוי קאדים שהפסיד מול מועמד האופוזיציה. זה קרה מפני שהקואליציה קיימת רק בהצבעות גלויות. בהצבעות חשאיות, יפי הנפש של 'כולנו' חוברים לחברים הטבעיים שלהם מ'יש עתיד' ו'המחנה הציוני'.

הדרך בה הצליח בן צור לסלק את המועמדים האחרים מחייבת להעניק לו את פרס הח"כ החרדי המצטיין לשליש הראשון של מושב החורף. העובדה שההצטיינות שלו היא פרסונלית ולא ראינו אותה במאבקים חרדיים כלליים, היא לא רלוונטית. גם מפני שהניצחון שלו מבטיח את הרוב החרדי בוועדה למינוי דיינים וגם מפני שעל תעלול טוב בכל מקרה צריך למחוא כפיים.

עד לפני שבוע היו ארבעה מועמדים לוועדה למינוי דיינים. עושה הצרות הנצחי יהודה גליק, הנודניקית הקבועה שרן השכל, מוטי יוגב מהבית היהודי ויואב בן צור מש"ס. את שלושת הראשונים העיף האיום של דרעי על הקואליציה כבר ביום ראשון. "אם יהיה עוד מועמד מטעם הקואליציה", הזהיר דרעי, "לא נצביע בעד חוק ההמלצות". את השפה הזאת מבינים בקואליציה טוב מאוד.

למרבה ההפתעה לא הגישה יש עתיד מועמד מטעמה. ודווקא יש לה שניים שעוסקים ללא הרף בדיינים ודורשים מינויים ליברליים. מדובר באלעזר שטרן ועליזה לביא. כאן הורמו כל העיניים בכנסת בתדהמה. היה ברור שאם לביא מתמודדת היא לוקחת את בן צור בהליכה. ולא רק בגלל 'כולנו' אלא גם בגלל ח"כים בישראל ביתנו שמתחת למעטה החשאיות של הקלפי יעדיפו תמיד אנטי חרדי על פני חרדי.

מה הניע את לפיד שלא להגיש את המועמדות של לביא או של שטרן? מול השאלות שהחלו לרוץ בתקשורת פרסם לפיד את התגובה הבאה: "העדפנו לתמוך ביואב צור שהוא אדם מתון יחסית כדי למנוע את בחירתו של אייכלר שהוא קיצוני מאוד. כמובן שהייתי מעדיף שעליזה לביא תיבחר, אבל זה היה חסר סיכוי ואני עושה את ההחלטות שלי בעולם המעשה".

ההודעה עוררה גל של גיחוך בקרב עדת הכתבים הפרלמנטריים בכנסת. בן צור עמד לבחירת הכנסת רק כי אייכלר התפטר מהוועדה למינוי דיינים כדי לאפשר לו להיבחר. וזאת בהתאם להסכם הרוטציה בין שתי הסיעות. אייכלר לא הגיש שוב מועמדות לוועדה והבחירה ממילא לא היתה בינו ובין בן צור. אז מה פשר ההודעה המטורללת הזאת?

למחרת בישיבה סיעת יש עתיד תיקן לפיד את עצמו. "נאמר לי", כך סיפר, "שאייכלר לא היה מתפטר מהוועדה למינוי דיינים אם לא היה ברור למפלגות החרדיות שבן צור יצליח להיבחר בבחירות החשאיות במליאה. משכך הוריתי לח"כים שלנו לא להגיש מועמדות נגדו".

גם כאן רמת ההיגיון לא ממש ברורה. יהדות התורה לא היתה מקיימת את הרוטציה עם ש"ס מחשש שבן צור לא ייבחר? אין מושג כזה בעולם הרוטציות. אייכלר היה מתפטר כמו ילד טוב ומניח לבן צור להיאבק על מקומות בוועדה למינוי דיינים שהיא משאת חייו. הסברים לפשרה של אותה משאת נפש ניתנו כאן לפני מספר שבועות.

הסיפור האמיתי הוא שבן צור, באמצעות גורם שלישי ששמו שמור במערכת, עשה ללפיד את התרגיל של החיים. המסר שהשליח העביר ללפיד היה שבצמרת ש"ס החליטו שלא לבקש מאייכלר להתפטר אם אין מאה אחוז שבן צור ייבחר. וזאת כדי לא לסכן את הרוב החרדי בוועדה. לפיד ששמע זאת קפץ ממקומו ונשבע שזה לא מה שיקרה. כלומר: הוא ייתן לש"ס את הביטחון המלא בבחירתו של בן צור ובלבד שזו תדרוש מיהדות התורה לקיים את הרוטציה. הסיפור אמנם היה מצוץ מהאצבע, שכן בן צור בכל מקרה היה דורש להיאבק על הסיכוי שלו להתמנות לוועדה. נוכח העזרה הגדולה שהוא הגיש ליו"ר התנועה בשעות הקשות שלו לאחר פרסום הקלטת הידועה, ולאור העבודה שהוא עושה עבורו בחצר מסוימת בבני ברק, היתה לו הבטחה בכיס שהוא מועמד התנועה בכל מצב ובכל מקרה.

מה פשרה של השנאה הגדולה של לפיד לאייכלר? דווקא האבא, טומי הזכור שלא לטוב, היה ביחסים מצוינים עם אייכלר שבעצם הכניס אותו לחיים הפוליטיים. השניים היו שותפים בתוכנית צעקות שממנה למד לפיד שכל המגדף את החרדים מובטח לו הרייטינג הכי גבוה. מכאן ועד הכניסה לכנסת עם חמשה עשר מנדטים אנטי חרדיים הדרך היתה קצרה. גם הבן יקיר, יאיר, לא התכתש עם אייכלר הרבה מעבר למה שהוא עושה זאת עם נציגים חרדים אחרים. אז נכון שאייכלר כינה פעם את אלעזר שטרן רשע, אבל בשביל זה להפקיר הזדמנות להכניס נציגה אנטי חרדית לוועדה למינוי דיינים?

לדברי גורם יודע עניין ביהדות התורה, אייכלר לא היה כאן לב העניין. מתברר שאותו גורם שמכר ללפיד את הסיפור שש"ס לא תגיש את המועמדות של בן צור בלי תמיכה של יש עתיד לחש על אוזנו דבר נוסף, שאייכלר הוא בעצם ידו הארוכה של ליצמן בוועדה. החלק הזה של הסיפור היה נכון. אייכלר באמת קיבל הוראות מליצמן איזה דיין חסידי למנות ואיזה לא. ליצמן ולפיד הם שני היריבים הכי קשים בכנסת, בעיקר בזכותו של ליצמן, שממש לא ברור מדוע הוא לא מחמיץ שום הזדמנות לשלח בלפיד עלבונות אישיים (יום אחד לפיד עבר במליאת הכנסת ונגע בטעות בכתפו של ליצמן, שמיהר לבצע אקט של ניקוי החליפה, משל עמדה מעליו יונה. איזה עלבון זה היה). משנאמר ללפיד שאייכלר הוא שליחו של ליצמן הוא לא ראה בעיניים, ולעיוורים כידוע, קל מאוד למכור סיפורים.


* טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בבקהילה.

אולי יעניין אותך גם
פתח את כל התגובות   הוסף תגובה
תגובות    
הכתבה  
מני 00:58 31/12/2017

אם תסביר לי מה השנאה העיוורת שלך לליצמן אני יגיד לך מה השנאה שלו ללפיד

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
1
 
טור מעולה,כמו תמיד  
שייקה 03:40 31/12/2017

רק תיקון קל:
הס של לפיד וליצמן לא היה סתם כך במעבר אקראי, אלא לאחר נאום של ליצמן, עלה לפיד לנאום ובדרכו טפח על כתפו של ליצמן בצורה חברית עם נסיון אדנותי משהו, משכך ניקה ליצמן את החליפה.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
2