close
הפוך לדף הבית גמ"ח קופונים
 
לרשימת המאורסים המלאה >>
יעקב רבלין - דין וחשבון
אבי בלום - בית ספר לפוליטיקה
לכל המבזקים
חדשות אחרונות חדשות אחרונות

החרדים נשמו לרווחה אך הקנאים הסתערו על ה"גזירה" החדשה // יעקב ריבלין

הטרנד החדש הוא של גיוס בנות שאף אחת מהן אמנם טרם גויסה, "אך אם תימשך רשלנות הח"כים החרדים - אלפים תגויסנה בכפיה" (כן, כן. כך כתוב מפורשות בדוכני גיוס ההתרמות ברחוב רודני הווילאמסבורגי), והנה נוספה כעת גזירה חדשה: גזירת החילון והליב"ה על צאן קדושים

5
הדפס
צילום אילוסטרציה: יונתן זינדל, פלאש 90
צילום אילוסטרציה: יונתן זינדל, פלאש 90

יו"ר ש"ס אריה דרעי ושר הביטחון אביגדור ליברמן הם כבר לא. ממש ממש לא. בניגוד לניתוקי קשר זמניים אחרים (עמית סגל בדק השבוע ברשת המקוונת ומצא שלוש מאות ידיעות תחת הכותרת "דרעי נגד ליברמן") שבמקרים רבים היו למראית עין בלבד - הפעם הנתק הוא מוחלט.

גורמים בלשכת דרעי שיש להם גישה לסלולרי האישי שלו יודעים לספר שנכון ליום רביעי בצהריים יש שם ארבע שיחות שלא נענו מהמספר הרשום על שמו של אביגדור ליברמן. כך חלפה לה ידידות שעמדה במבחנים קשים במשך עשור שנים. דרעי לא ניתק לליברמן טלפונים גם בימים הקשים של הממשלה הקודמת וחוק הגיוס הדרקוני. משום מה הוא האמין שהקשרים עימו אולי יקלו על הגזירות. אולי יעזרו במשהו.

אחרי אירועי הימים האחרונים גם לזה הוא כבר לא מצפה. את ההתנגדות העקרונית של ליברמן לחוק המרכולים הוא לא אהב, אבל הצליח להבין. לליברמן יש קהל יעד של יוצאי חבר העמים שרבים מהם אינם יהודים כלל או שהם יהודים על פי חוק השבות. כלומר: רגלי אבותיהם לא עמדו בהר סיני בקבלת התורה. ליברמן הנאבק בכמה סקרים על אחוז החסימה יודע שמדובר בקהל שלאט לאט הולך ונעלם.

העולים של פעם - זרם העלייה מרוסיה כמעט פסק - הם אזרחים ישראלים ותיקים של היום. את השפה והתרבות הרוסית הם עוד יודעים וצורכים אבל הם ממש לא זקוקים למפלגה שתייצג אותם בכנסת. את הנטיות הימניות שלהם הם יכולים לתעל למפלגה שלטון גדולה וחזקה, ולא למפלגת נישה שהעומד בראשה לא ממש עומדות בהצהרות הניציות שלו. הם גם זוכרים את ההבטחה לחסל את הנייה בתוך ארבעים ושמונה שעות.

הדרך היחידה של ליברמן לתקשר איתם היא באמצעות הניגון על הרגשות האנטי יהודיים והדתיים. בזה הוא מנצח בהליכה את נתניהו, שמתחזק מערכת יחסים לתפארת עם השותפים החרדים שלו. "אם אני לא יוצא נגד חוק המרכולים", כך ליברמן לדרעי לפני מספר שבועות, "אני מאבד את קהל הבוחרים".

אבל ליברמן הלך שני צעדים קדימה. הוא לא הסתפק במאבק העיקש והמתוקשר שלו בחוק המרכולים אלא עשה דבר שמעולם לא עשה שר בישראל - גם לא בממשלות מפא"י של שנות החמישים עד השבעים שלא ראו חרדים ממטר וגם לא בממשלת טומי לפיד ואריאל שרון בתשס"ג. הוא יצא לביקור פרובוקטיבי בחנות טריפה בשבת והביא למקום צבא של דוברים ועיתונאים. זה כבר לא מלחמה פנים קואליציונית, זו יריקה ישר לפנים.

דרעי הגיב על הפרובוקציה בהודעה רשמית על ניתוק החברות עם ליברמן מיד במוצאי שבת. ליברמן הגיב במהלומה נוספת. ביום שני אמורים היו הראשל"צ הגר"י יוסף והרבצ"ר אייל קרים להיפגש לשיחת עבודה שוטפת. כמה ימים קודם לכן התקשר הגר"י יוסף לרבה של צפת הרב שמואל אליהו וחיזק את ידיו לאחר שתקף את נושא השירות המעורב רח"ל בצבא. "אביך היה מתגאה בך", אמר לו כבוד הרב הראשי.

לפתע יצאה הודעה על ביטול הפגישה. במשך שלושה ימים פמפמו כל הכתבים הצבאיים המקושרים לצמרת צה"ל ולשר הביטחון שהביטול הוא על רקע השיחה האמורה. בלשכת הראשל"צ טענו שהביטול הוא טכני (שאפו לישי כהן) אבל במשרד הביטחון סירבו להכחיש או לאשר. רק לאחר שלושה ימים פורסמה הודעה שהביטול הוא טכני. עצם השתיקה שלושה ימים מלמדת שלא משנה מה היתה סיבת הביטול. לליברמן היה נוח מאוד שיתפרסם שהוא נתן עוד סטירת לחי לממסד הדתי והחרדי. גם כאשר הנפגע מהשתיקה הוא הראשל"צ המזוהה עם ש"ס.

למה הוא בכל זאת התקשר? אולי כי רצה להראות לראש הממשלה שביקש להרגיע את הרוחות שהוא עושה משהו. או אולי מפני שרצה להמשיך את המשחק הכפול שכל כך הצליח לו במשך השנים עם דרעי. מצד אחד ידידות ומצד שני מלחמה בכל קודשי ישראל. דרעי החליט להפסיק את המשחק הזה ויפה עשה.

מעבר להודעה על ניתוק הקשר הקפיד דרעי שלא להסלים את האווירה עם הפרובוקטור. גם ביהדות התורה הסתפקו בגינויים בביטאונים הרשמיים. הסיבה המוצהרת: חוק הגיוס. ליברמן הוא שר הביטחון ואם יעלו לו יותר מדי על העצבים הוא עלול שלא לתמוך בחוק.

אבל זו רק הסיבה הרשמית. במפלגות החרדיות גוברת ההערכה שברגע האמת ליברמן יבגוד גם בחוק הגיוס. בהסכם הקואליציוני איתו יש התחייבות לקווי היסוד של הממשלה ולמשמעת קואליציונית על בסיס ההסכמים עם כולם. אך אין התייחסות ספציפית לחוק הגיוס. ליברמן בעצמו מעולם לא אמר בקולו הוא שיתמוך בכל חוק שיוגש בנושא הגיוס. ההפך, הוא טרח לציין שנכנס לממשלה רק לאחר שחוק הגיוס עבר והפך לעובדה מוגמרת. במפלגות החרדיות מעריכים שברגע האמת הם יזדקקו שוב לקולות הערבים שבאופן עקרוני מתנגדים לכל חוק גיוס שהוא. היום מגייסים חרדים, מחר ינסו לגייס אותם. זה לא חוק המרכולים שהם הצביעו נגדו כדי לזעזע את הקואליציה.

הפחד האמיתי של המפלגות החרדיות מליברמן הוא הסקרים. כל סקר שפורסם בחודשיים האחרונים הצביע על שני אלמנטים מרכזיים. האחד - התחזקות לפיד על חשבון הליכוד והמחנה הציוני. השני - גם הסקר הכי אופטימי שנותן לגוש הימין שישים ושלושה מנדטים לא מאפשר להקים ממשלה בלי ליברמן. בסקר האחרון של מינה צמח שדווקא שימח מאוד את ש"ס, גוש הימין הוא שישים ושלושה מנדטים שמתוכם שבעה של ליברמן.

מה יעשה ליברמן אם תוצאות האמת יהיו כמו בסקרים? לא קשה לנחש. הוא לא יצטרף לממשלה בהרכבה הנוכחי. הכוח שלו יאפשר לו להכתיב לנתניהו קואליציה שמבוססת על הליכוד, יש עתיד, כולנו וישראל ביתנו. לקואליציה זו הוא יסכים לצרף את הבית היהודי במחיר מופחת. אבל את החרדים ממש לא. למעשה הוא כבר תכנן את התסריט הזה בבחירות האחרונות אלא שלמזלו הרע קיבל נתניהו קצת יותר מנדטים ממה שחשבו והצליח להקים קואליציה של שישים ואחד מנדטים גם בלי ליברמן. זה מצידו טען לאחר מכן שלא הצטרף לקואליציה בגלל ההתחייבות לחרדים בנושא הגיוס והתקצוב לישיבות. היש למישהו ספק שאם נתניהו לא יוכל להקים ממשלה בלעדיו, הוא יכפה ממשלה בלי החרדים? זה ברור כמעט לכולם. איך אמר השבוע השר אופיר אקוניס בגילוי לב תקשורתי לעמיתיו החרדים? אל תפילו את הממשלה, כי הסיכויים שלכם להיות בזו שתבוא אחריה הם ממש לא גבוהים. זו הסיבה שליברמן יורק לחרדים בפנים והם, נעבאך, שותקים.

פטור בלא כלום
הפגנת קנאים. צילום קובי הר צבי
הפגנת קנאים. צילום קובי הר צבי

ביום שלישי בבוקר פתח סגן שר החינוך מאיר פרוש את עיתון 'הפלס' וממש לא הופתע ממה שראו עיניו. יום קודם לכן פורסם ששר החינוך נפתלי בנט חתם על תקנות חוק מוסדות הפטור שנוסחו ונערכו על ידי סגנו החרדי. היה ברור לו שהביטאון האופוזיציוני יצרף את התקנות לסדרה הבלתי נגמרת של גזירות השמד המאיימות על שומרי התורה בארץ ישראל.

תחילה גיוס בני ישיבות שעשרה מהם כבר יושבים בכלא לאחר שלא הגישו דיחוי בלשכות הגיוס. הטרנד החדש הוא של גיוס בנות שאף אחת מהן אמנם טרם גויסה, "אך אם תימשך רשלנות הח"כים החרדים - אלפים תגויסנה בכפיה" (כן, כן. כך כתוב מפורשות בדוכני גיוס ההתרמות ברחוב רודני הווילאמסבורגי), והנה נוספה כעת גזירה חדשה: גזירת החילון והליב"ה על צאן קדושים עליהם המליצו מרנן ורבני מצוקי ארץ נבג"מ אל תגעו במשיחי - אלו תינוקות של בית רבן.

ההתקפה נסובה בעיקר על הסעיפים בתקנות המגדירים את חובת הלימודים הכלליים בתלמודי התורה. בעיקר יצא הקצף על הצורך בלימודי שפה נוספת, לימודי הטבע רח"ל והצורך להקדיש זמן מסוים גם ללימודי תנ"ך בניגוד למסורת אבותינו שלא להרבות בכך עם צעירי הצאן מטעמים של "הרחיקו בניכם מן המקראות" ועוד.

פרוש כבר מלומד במתקפות של חוגי הקנאים. מתקפות שמתחילות במאמרים בעיתונים וממשיכות בהפגנות ליד הבית. וזה עוד במקרה הטוב. במקרים הפחות טובים הוא חוטף יריקות כאשר הוא ואנשיו עוברים בגאולה ומאה שערים. רק אמש כמעט חטף מכות סגן ראש העיר ירושלים יוסי דייטש, כאשר הלך נכנס למספרה במאה שערים (מצא מקום). דייטש לא עוסק אמנם בענייני גיוס וחינוך אך עצם ההשתייכות שלו לסיעה באגודת ישראל העוסקת בגזירות שמד, היא עילה מספיקה להתקפה. אוי לרשע ואוי לשכנו.

למוד התקפות ארוכות נגן ושנים (לפרוש יש נטייה להשתתף בכל ועדה שעוסקת בנושא גיוס מאז ביטול חוק טל) דאג הפעם סגן השר להוציא לעצמו פוליסת ביטוח החתומה על ידי כל המי ומי בצמרת הרבנית החרדית העוסקים בנושא חינוך. מדובר בשורת אישים שכל אחד מהם הוא שלוחו של אחד מגדולי התורה והאדמו"רים. עם שרשרת כזאת של חתימות אפשר לקבל בבנק הלוואה של חמשה מיליון שקל בלי למשכן את הדירה.

את הקנאים זה לא ישכנע כמובן. מזווית הראיה שלהם, גם שינוי בהסדרי התנועה במרכז ירושלים הוא גזירה שנועדה לחייב חרדים לעבור ברחובות חילוניים ולהעביר אותם על דתם. לפרוש אישית זה היה חשוב בעיקר מול יריביו בתוך יהדות התורה ומול רבנים ואדמו"רים בזרם הביניים של הציבוריות החרדית. כאלה שלא משתייכים אמנם לאגודת ישראל אך לא במוצהר לחוגים אחרים. כמה מהם תמכו בו בבחירות החוזרות בבית שמש למרות שבדרך כלל הם לא נוהגים להצביע בבחירות.

על המסמך חתומים חברי ועדת החינוך הכלל חרדית. בתוכם: הרה"ג מרדכי שטרן נציגו של האדמו"ר מויז'ניץ, הרה"ג ר' יעקב אברהם כהן, הרה"ג ר' ברוך וידיסלבסקי, הרה"ג ר' נתן זוכובסקי מדגל התורה, רבה של מודיעין עילית הרה"ג ר' מאיר קסלר והרה"ג ר' נפתלי קופשיץ. מי שעבר את המסננת של אישי החינוך הקפדנים והשמרנים האלה מחזיק בידו תעודת הכשר יקרת המציאות.
המסמך המתפרסם בזאת לראשונה הוא פרוטוקול של ישיבת ועדת הרבנים האחרונה שעסקה בליטוש הסופי של התקנות לחוק הפטור שנחתמו השבוע. במסמך נדרש פרוש להכניס שני תיקונים בלבד. האחד, למחוק את המינוח 'מוצע לקבוע' ולכתוב 'לקבוע'. השני, למחוק מילה שעלולה לתת פתח למפקחי משרד החינוך לדבר לא רק עם מנהל המוסד אלא גם עם המורים. ומכלל לאו אתה שומע הן, שכל היתר כשר למהדרין. מעיון בנוסח התקנות שנחתמו עולה שכל התיקונים נכנסו.

במובן פנים חרדי, תקנות הפטור עומדות במקום השני בחשיבותן אחרי תקנות הגיוס ויתכן שאף יותר. חוק הגיוס בוטל ורק היושב במרומים יודע מתי יחוקק מחדש והתקנות יחזרו לקבל תוקף מעשי. תקנות חוק הפטור לעומת זאת מאשררות חוק בעל תוקף שעוסק בקדשי הקדשים של החינוך החרדי. קרי: החופש והעצמאות הפדגוגית של תלמודי התורה. לא בכדי ארך ניסוח התקנות כמעט שנתיים. מטעמים השמורים עמדו העדיף פרוש לפעול מתחת לרדאר התקשורתי, והנוסח הסופי של התקנות היה שמור כמו מטיל זהב בכספות של פורט-נוקס.

מי צריך תקנות ולמה? הכל כרגיל מתחיל בבג"ץ. בפסיקה בשנת תשע"ב נקבע שהמדינה אינה רשאית להמשיך לתקצב מוסדות פטור על סמך תקנות של משרד החינוך ויש צורך בחקיקה ראשית. החוק עבר עוד בימים הטובים של החרדים בממשלת נתניהו השניה, אך תקנות הביצוע של החוק לא הושלמו עד הבחירות והקמת ממשלת לפיד-בנט.

שר החינוך בממשלה החדשה שי פירון קיבל לידיו את החוק, שלא ממש תאם את השקפותיו על חינוך חרדים. הדרך שלו לעקר את החוק מתוכן היתה באמצעות תקנות הביצוע. בעזרת המשת"פים החרדים שהקימו באמצעותו את הזרם הממלכתי חרדי, הוא כתב תקנות שאף ת"ת חרדי הרוצה לשמור על עצמאות חינוכית לא היה עומד בהן. הבולטת שבהן היתה התקנה המחייבת את לימוד השפה האנגלית.

תקנה נוספת חייבה כניסת מפקחים לתוך חדרי הכיתות ואפשרות להתערב בתכנים. גם מי שהיה עומד בתקנות הדרקוניות לא ממש היה נשכר. מוסדות הפטור לפי התקנות הפירוניות היה אמור לקבל שלושים אחוז תמיכה לעומת חמישים וחמשה אחוז כפי שהיה נהוג עד להקמת ממשלת הזדון.
מן השמיים ריחמו והממשלה נפלה עוד לפני שפירון הספיק לחתום על התקנות. בממשלה הנוכחית הן עברו לשר נפתלי בנט, שהיה אפוף רוח של חרטה על ברית האחים הלא קדושה עם לפיד ופירון. משכך הוא הניח לסגנו החרדי לעבוד על התקנות מול משרדי המשפטים והאוצר.

המוצר המוגמר סילק למעשה את כל המוקשים של פירון והתקנות הולמות את רוח חוק הפטור של שנת תשע"ב. את מקום השפה האנגלית תפסה ההגדרה של שפה נוספת. כלומר גם אידיש ו/או ארמית תלמודית. בתוך לימודי התנ"ך יש גם פרשת שבוע ולימודי חומש שתופסים ממילא חלק ארי בתוכנית הלימודים של הת"תים. טבע זה גם נפלאות הבריאה ופעילות גופנית זו גם ריצה של מאה תלמידים בהפסקה בחצר שגודלה עשרה מטרים רבועים. גולת הכותרת: מפקחים מטעם משרד החינוך יכולים לדבר רק עם מנהלים - לא עם מורים, לא עם הורים ובטח שלא עם תלמידים. אלו תקנות נפלאות היישר מעולם התיקון.

מי צריך ביטוח אברכים
אילוסטרציה פלאש 90
אילוסטרציה פלאש 90

עד לאחרונה ממש השתייך סגן שר האוצר יצחק כהן לקבוצה מצומצמת מאוד של פוליטיקאים שבורחים מהתקשורת וזו לא רודפת אחריהם. חברי הקבוצה הזו מעדיפים בדרך כלל לעבוד בעיקר מאחורי הקלעים ולצאת מהם רק כשהתפקיד מחייב לעשות זאת. את מה שהם עושים הרחק מאור הזרקורים, אם הם עושים, יודעים רק אלה ששלחו אותם. במקרה הספציפי של כהן, גם הממונים עליו בהיררכיה הפנימית מעדיפים להיות היחידים שיודעים. בשיחות סגורות הם אומרים שאין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין.

ולא קשה לנחש במה המדובר. מאחר וכהן עוסק כמעט תמיד בתקציבים וכשמפלגתו בקואליציה הוא סגן שר האוצר, ניתן להבין שמוסדות התנועה ומשרדיה מוצאים בו שליח נאמן מאוד. על מעטה החשאיות שאופף את פעילותו במשרד האוצר תעיד העובדה שגם בטאון התנועה החדש, המעטר בנפלאות כל מכתב של ח"כ לרשות מקומית על מצוקת חניה, ממעט מאוד בדיווחים על פעילותו במשרד. מה ששומעים אודותיו בשיחות שלא לציטוט שֵמי עם בכירי התנועה, זה שקשריו המיוחדים עם כל פקידי האוצר שווים מאות מיליוני שקלים לרשת החינוך ולמועצות הדתיות ולשאר ירקות. והכל בלי רעש וצלצולים.

בחודשים האחרונים החל כהן לצאת קצת יותר אל התקשורת. מאז שיגאל גואטה עזב בטריקת דלת והלך להיכן שהלך, אין כמעט מי שיוצא החוצה להגן על היו"ר בשעותיו הקשות. ח"כ מלכיאלי עושה עבודה יפה אבל כשיתר עמיתיו שותקים כמו דגים הוא לא יכול לשאת לבד בנטל. כהן נדרש אפוא אל דגל ההסברה ומשיב מלחמה שערה. אבל הכל במסגרת התנועתית. על מעשיו במשרד האוצר הוא עדיין תחת חסיון השתיקה שהטיל על עצמו. בבחינת מי שיודע לא אומר ומי שאומר לא יודע.

רק על נושא אחד, שלאחרונה התווסף לו עוד אחד, הוא אוזר כגיבור חלציו ויורה אש וגופרית לכל עבר. החזון הגדול שכהן נושא בליבו הוא ביטוח החיים לאברכים אותו הוא מגלגל כמו סלע כבד אל ראש ההר. פעמים שהיה דומה שהוא מגיע אל הפסגה, אך אבוי, יד לא נעלמה דוחפת אותו שוב לתחתית. עוברת לה שנה-שנתיים והוא שוב מטפס ושוב נהדף לאחור. כמה זמן נמשכת הסאגה המצערת הזאת? בדקנו בארכיון הממוחשב של המדור. הידיעה הראשונה על קרב האימים בין יצחק כהן ומשה גפני בפרשת ביטוח החיים לאברכים פורסמה בחודש אלול תשס"ט. כלומר: בעוד שנה,

חגיגות העשור למלחמה שלא נגמרת. ממילא מיותר לציין ידו של מי מהשניים תמיד על העליונה.
ואלה תולדות המאבק. ובקצרה: עוד לפני שנכנס כהן לתפקידו כסגן שר האוצר בתשס"ט הוא אבחן את צרתן של משפחות אברכים שראשן הלך לעולמו בלא עת. ישראל קדושים מתגייסים תמיד לעזרת המשפחה חסרת הכול, ויש גם מגביות והתרמות ממוסדות שההכנסות מהן מתחלקות בין האוספים והמשפחות (היחס המקובל הוא שמונים-עשרים, לטובת המתרימים כמובן), אבל בסך הכל אין הקומץ משביע את המשפחה הרעבה. כהן ראה את המצוקה וליבו נחמץ. הרעיון שעלה בדעתו היה לעשות ביטוח קולקטיבי לכל אברכי ישראל בעלות ממוצעת של עשרים עד שלושים ₪ לחודש בלבד. את הביטוח תארגן המדינה והכסף יבוא מתוך תקציב הכוללים. כמה שגמלת האברך זעומה, כמה עשרות שקלים בחודש עדיין אינם נטל על תקציב המשפחה.

כהן לא שאל את האברכים אם הם מוכנים להיות שותפים לתוכנית, אבל איש לא הרים זעקה. המעמד הסוציו אקונומי הכי נמוך בחברה החרדית רגיל שלא שואלים אותו. הבעיה היתה שהוא לא שאל גם את האיש שיושב על השיבר של ועדת כספים והדמות הכי דומיננטית בתקציב הישיבות, האם הוא מסכים לתוכנית. גפני שמע על כך לראשונה (בתשס"ט!) מהתקשורת ומיד הטיל וטו משלוש סיבות. לא המדינה היא שתכתיב לאברך מה לעשות בכספי המלגה שלו. היום זה ביטוח חיים, מחר זה תאונות עבודה ומחרתיים זה ביטוח משלים בקופות החולים. "כשהמדינה מעבירה כסף לאוניברסיטאות היא לא אומרת להם מה לעשות איתו ולא רוכשת על חשבונם ביטוחי חיים לסטודנטים", אמר לנו בשעתו היו"ר הזועם של ועדת הכספים. "אם כהן רוצה ביטוחים לאברכים, שיביא מימון חיצוני מהאוצר לסיפור הזה. אני", כך גפני, "לא אתן ששקל אחד יירד מתקציב הישיבות. אם רוצים ביטוח חיים, שיקום יזם פרטי ויציע ביטוח קולקטיבי משלו לאברכים. כל חברת ביטוח תשמח לקלוט מאות ואלפי מבוטחים שרובם המוחלט צעירים ובריאים בעלות של כמה עשרות שקלים. אז בשביל מה", שאל גפני, "כל הטרראם הזה?".

בשלב זה של העימות, כהן היה משיב שהוא יביא כסף נוסף מהאוצר והפוליסה לא תקוזז מתקציב האברך. כאן למעשה הסיפור היה נגמר. האוצר לא הבין למה הוא צריך לממן ביטוחי חיים לאברכים ולא לפועלי טקסטיל מיוזעים ולמה הוא צריך לספוג עתירות של ארגוני סטודנטים שיתבעו את המדינה על אפליה. השורה התחתונה: אין כסף, אין ביטוח ואין נעליים. מה שנותר לבסוף על פני המים זה הקצף הרע שבין השניים. כהן, איש מתון בדרך כלל, היה שופך אש וגופרית על גפני בכל כלי התקשורת החרדית. זה מצידו היה עונה בשקט מקפיא ושולח את סגן השר לעסוק בענייניו בלבד.

לסיבוב הנוכחי (החמישי במספר), כהן כבר הגיע מוכן יותר. הוא ביקר אצל כמה מגדולי האדמו"רים וקיבל, לדבריו, את תמיכתם. אצל הליטאים הוא לא טרח לבקר. כנראה הבין שלא יקבל את תמיכתם והחליט לאגף אותם מהצדדים. לאחר מכן שוחח עם החברים החסידיים ביהדות התורה, שגילו אהדה לרעיון מכמה סיבות. אחת מהן: הרצון לתקוע לגפני טריז בעין וללמד אותו שגם בנושאי התקציב הוא לא יהיה היחיד שיקבע. משל למה הדבר דומה, לח"כ מדגל התורה שיקבל לשיחות את ראשי קופות החולים וידון איתם בהסדר החדש לקיצור תורים בבתי החולים. ליצמן היה מגיב כמו שגפני מגיב כעת. כלומר: לא יקום ולא יהיה.

כהן ידע שהמוקש המרכזי שלו הוא סוגיית המימון. גם לחסידים יש ראשי כוללים שממש לא ישמחו לספוג קיצוץ לטובת ביטוח אברכים ממלכתי. אי לכך, אומרים מקורביו שהוא השיג השתתפות חלקית של האוצר בעלות הביטוח. חמשה עשר שקלים ישלם האברך. חמישה עשר תשלם המדינה. איך יתבצע התשלום? באמצעות תוספת לתקציב הכוללים.

בלשכתו של גפני לא ידעו אם לצחוק או לבכות. מה שלא יהיה, הוציאו את המטפחת. כבר היום תקציב הישיבות נמצא בחוסר קבוע של מאה מיליון שקל בממוצע לשנה. את הכסף החסר שלא נמצא בחוק התקציב גפני משנורר במהלך השנה במו"מ ובלחצים על האוצר. התוספת שכהן יביא, אם יביא, תיבלע בתוך החוסר הקיים ולא תביא שקל חדש למערכת. בלשכה מאזכרים בהקשר לכך שבשבוע שעבר נחתם הסכם עם ראש הממשלה ושר האוצר ולפיו אין יותר דרישות קואליציוניות תקציביות עד לסוף 2019.

אז מהיכן יבוא הכסף? ואיזה יועץ משפטי יאפשר למדינה לתקצב על חשבונה ביטוחי חיים פרטיים? ואיך כהן יעביר את התוכנית בוועדת הכספים על אפו וחמתו של יו"ר הוועדה משה גפני? כל השאלות הבלתי פתורות האלה מבטיחות לנו לחגוג בשנה הבאה את יובל העשור לרעיון הביטוח ובעוד אחת עשרה שנים את יובל העשרים. עד אז מומלץ לכל אברך להצטרף לאחת מתוכניות ה'ערבים', או לגשת לסוכן הביטוח הקרוב ובכמה שקלים לרכוש לעצמו ביטוח חיים. טובה פוליסה אחת ביד מעשרים חזונות בלתי ישימים.

מי צריך ביטוח חקלאים
חקלאים מנשקים ידי הגר''ח קנייבסקי
חקלאים מנשקים ידי הגר''ח קנייבסקי

במקביל למלחמה מול גפני וראשי הכוללים בפרשת ביטוח האברכים, פתח סגן השר כהן בחזית נוספת העוסקת אף היא בסוג של ביטוח שהמבוטחים עצמם לא נשאלו אם הם רוצים בו, וכל גורמי המקצוע החרדים העוסקים בו מתנגדים אליו בחריפות. ההבדל הכמעט יחיד הוא, שבסיפור החדש אבי היוזמה הוא שר החקלאות אורי אריאל, וכהן הוא רק הפרזנטור ומי שאמור לקדם אותה במגרש החרדי.

מדובר בהצעה להסדרת התמיכה של המדינה בחקלאים שומרי שמיטה. עד לשמיטה האחרונה ועד בכלל, הנוהל היה שהמפלגות הדתיות והחרדיות משיגות תקציבים לשומרי שמיטה, ומשרד החקלאות מחלק אותם לפי קריטריונים שנקבעו בין החקלאים. כל חקלאי נדרש למלא טופס בקשה, לצרף מסמכים המוכיחים על השבתת הקרקע ואו אז היה מקבל תמיכה באופן יחסי להיקף התקציב שהושג. מנתונים שפורסמו על ידי גורמים העוסקים בסיוע לחקלאים שומרי שמיטה עולה כי משמיטה לשמיטה ירד תקצוב המדינה בשיעור ניכר. מחמישים אחוז לפני שלוש שמיטות ועד לארבעים אחוז בזו האחרונה.
המיזם החדש של אריאל בהשתתפותו הפעילה של כהן, משיק בנקודות רבות לחזון ביטוח האברכים.

המבוטח - במקרה זה החקלאי, אמור לשלם פרמיה במשך שש שנים בסך שייקבע בתקנות. המדינה תוסיף את חלקה ובשנה השביעית ייצא החקלאי לחופשי חינם - לא ישלם, וייהנה מכספי הקרן אליה הוא והמדינה הפרישו שש שנים. סוג של קרן השתלמות בניחוח חציר ותבן. עם קבלת התקנות אמור להתבטל תקציב הסיוע המיוחד של המדינה לשומרי שמיטה ואין צורך, לכאורה, יותר להזדקק לתקציבים קואליציוניים.

באוצר קיבלו את התוכנית בתרועה והסיבה לכך ברורה. בשמיטות האחרונות חל גידול מדהים במספר החקלאים המצטרפים למעגל שמירת השמיטה לקראת סוף השנה השישית. בשמיטה האחרונה לדוגמה הצטרפו כאלף חקלאים בין החודשים אייר ואלול של השנה השישית. למה דווקא אז? שתי תשובות בדבר. ראשית, זו דרכו של עולם כמעט בכל נושא. תמיד נזכרים ברגע האחרון. שנית, מסע התעמולה וההסברה של הגופים העוסקים בשביעית מתחיל בשנה השישית. לפני כן זה בכלל לא במודעות שלהם. וגם לא של החקלאים. לך גם תפנה לתורמי מסע ההסברה בשנה החמישית. ס' פאסט נישט.

התוכנית החדשה תחסוך לאוצר ים של כסף. חסל סדר תמיכות למצטרפים חדשים - עם כניסת התוכנית לתוקף, רק חקלאי שיצטרף לקרן ההשתלמות האמורה ויחסוך לה מכספו במשך שש שנים יקבל את חלק המדינה בקרן בשנה השביעית. מי שנשאו ליבו לשמור שמיטה רק סמוך לה, יישאר בחוץ.
מבחינת האוצר יש בתוכנית רווח נוסף. ביטול האופציה של המפלגות החרדיות להגדיל את תקציב התמיכה באמצעות לחצים קואליציוניים. האמור לעיל על ירידת שיעור התמיכה של המדינה הוא בגלל הגידול העצום במספר שומרי השמיטה החדשים. אבל בלי התוספות של המפלגות החרדיות זה היה יורד בשיעור ניכר הרבה יותר.

בניסיון לתת מענה חלקי לבעיית המצטרפים החדשים הודיע כהן שהוא משיג עשרה מיליון שקל חדשים שיוקצו לאלה שלא הצטרפו לקרן שש שנים לפני השמיטה. אבל מדובר בהבטחה שכוחה יפה להיום, כאשר כהן במשרד האוצר והמפלגות החרדיות בעמדת כוח. היא לא מעוגנת בחוק וגם אם תעוגן הכי קל יהיה לבטל אותה בחוק ההסדרים של השנה השביעית. היחידים שיקבלו תקציבים הם החקלאים שהצטרפו לקרן ויש מולם התחייבות חוזית של המדינה. למכסה התחומה מראש של מספר החקלאים אי אפשר יהיה יותר להיכנס.

ומי יקבע בקריטריונים של החוק החדש מה נקרא השבתת הקרקע בשביעית? כל זמן שהנושא פתוח יש מקום לגופי השמיטה החרדים לעמוד מול משרד החקלאות. בחוק החדש, כל רב יישוב יקבע בעצמו מי שומר שמיטה ומי לא. הרבנים של אורי אריאל הם מחמירים גדולים במצוות יישוב ארץ ישראל, אך מקילים מאוד בהיתרי מכירה לגויים. מבחינתם כל שינוי בעבודות הקרקע כמוהו כהשבתה. מי שחושב שאריאל יכפיף את הקריטריונים להגדרות החרדיות של שמירת שמיטה כנראה לא מכיר אותו. זה האיש שהשיג את תמיכת הרבנים החרד"ליים בברית לפיד-בנט ומי שכשר שיכון הצטיין במיוחד בהקצאות בניה למגזר שלו וכמעט אפס לחרדים. ואיתו סגן השר כהן יוצא לברית מול ההתנגדות הגורפת של כל הגורמים החרדים.

בשבוע שעבר אמורים היו כהן ואריאל להיכנס לביתו של נשיא מועצת החכמים מרן הגר"ש כהן ולהציג את התוכנית. טלפון בהול שהגיע מביתו של מרן הגר"ח קניבסקי הביא לביטול הפגישה. בשיחת הטלפון נאמר כי הגר"ח מתנגד נחרצות לתוכנית. שניים מנימוקיו הוזכרו לעיל - המצטרפים החדשים ומתן האפשרות לכל רב יישוב לקבוע בעצמו מה זאת שמיטה אצלו.

ההתנגדות הנחרצת של מרן הגר"ח, כפי שהושמעה גם באוזניו של הגר"י אפרתי, ראש בית המדרש להלכה בהתיישבות, אמורה היתה להוריד את התמיכה של סגן השר החרדי בתוכנית של אריאל החרד"לי. אבל כהן לא אומר נואש. הוא ממשיך במאמצי השכנוע על אפה וחמתה של דגל התורה. אם בביטוח אברכים הוא מתמודד עם גפני בסיכויי הצלחה קלושים, מול ההתנגדות של מרן הגר"ח קניבסקי הסיכויים אפסיים.

אולי יעניין אותך גם
פתח את כל התגובות   הוסף תגובה
תגובות    
נו, נו, שוב הכתב מטעם בא לעשות יח"צ בגרוש לחברי הכנסת המאכזבים  
יוסי 20:50 28/01/2018

לצערי, גיבובי המילים לא יסתירו את העובדה שמוסדות הפטור ניתנו במתנה גמורה לשליטת משרד החינוך. מי שרוצה, מוזמן להציץ באופן שטחי בתקנות שאושרו השבוע. נושאי הלימוד שבחובה (טבע, חינוך גופני, שפה נוספת וכו'), כמו העובדה שהשליטה על קבלת תלמידים וכו' עוברת למשרד החינוך, מראה באופן חד משמעי את פשיטת הרגל של חברי הכנסת החרדיים.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
1
 
     טוב מאוד שישימו את מוסדות הפטור בפיקוח. כל אחד פותח לו מוסד פטור ועושה מה שבא לו. (ל”ת)
דן 11:02 29/01/2018
 
בסאטמר ויליאמסבור כתוב על הקיר במודעת ענק  
 10:04 29/01/2018

כי מונית מירושלים לבית שמש [להפגנה] עולה 400 $.
במו עיני ראיתי.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
2
 
     זה באמת מה שזה עולה  
ישראל 12:42 29/01/2018

$40 לנהג ו$360 למפגינים המסורים

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
 
אינשללה ויתחילו ללמד אנגלית (ל”ת)
אבי 02:17 30/01/2018
3