י"ט אדר ב' התשפ"ד
29.03.2024

תוצאת המשחק האוצר-מחירי הדיור: 8:0

אם תקראו את מבול ההודעות לעיתונות שמשרד האוצר מפרסם על פרויקטים של מחיר למשתכן, תוכלו להגיד שכמעט כל יום הוא מנצח 1:0 קטן • המציאות במאבק הגדול של כחלון במחירי הדירות שונה לגמרי

ערימות הזבל בי-ם, השבוע. ימי שביתה, שלא הניבו הישגים אלא רק צחנה. צילום: יונתן זינדל, פלאש90
ערימות הזבל בי-ם, השבוע. ימי שביתה, שלא הניבו הישגים אלא רק צחנה. צילום: יונתן זינדל, פלאש90



לפני שנים סיפר לי מישהו מדוע האמריקאים לא אוהבים מטקות: "זה משחק שאין בו מנצח". ובאמת, בכל סוגי הספורט האמריקאי יש מנצחים ומפסידים. הם לא באים לבזבז את זמנו של הצופה בתיקו משמים. בישראל אוהבים מטקות, אבל זה סותר את תרבות כיפופי הידיים שמלווה כאן כל מאבק, ואת החשש הישראלי הנורא מכל - לצאת פראייר.

האירוע המצער של השבוע היה מחיקת הציוץ של משרד האוצר שבו הכריז על תוצאות המאבק מול ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת: "0:1". בתחילת השבוע נערמו בבירה ערימות אשפה שאיימו להפוך אותה למזבלה אחת גדולה. ברקת ניסה להפעיל לחץ על יריבו, שר האוצר משה כחלון, כדי שימשיך להזרים לירושלים מאות מיליוני שקלים, שהעיר הענייה, שהידרדרה באחרונה בסולם הסוציו־אקונומי, זקוקה להם.

בתום שלושה ימי שביתה, שלא הניבו לעיר הישגים אלא רק צחנה ומפגעי תברואה, ברקת ירד מהעץ והפסיק את השביתה. איך הגיבו על כך במשרד האוצר? צייצו בטוויטר: "0:1". כלומר, כחלון ניצח את ברקת. כעבור זמן קצר הציוץ נמחק. אנשי המשרד התפתלו, וטענו שזה היה ציוץ לא במקום ולא מכובד. ממש צרם לשמוע את ההתפתלות הזאת. מה קרה? למה להתפתל? עד שסוף־סוף יוצא דבר אמת אותנטי מהמשרד, ממהרים למחוק אותו? ועוד להתנצל? לאן הגענו?

הציוץ המקורי, אותו 0:1 קטן־גדול, הוא דרך מדויקת לתאר את תהליכי קבלת ההחלטות בישראל. אנחנו הרי לא מדינה של תיקו משעמם או פשרות חיוורות, אלא מדינה של ניצחונות או הפסדים, טובים או רעים. הכל כאן עובד על שיח כוחני של כיפופי ידיים, ובמקום שבו זאת התרבות — אין מנוס משיח של תוצאות ברורות ומדידות, ניצחון או הפסד. זה לא מטקות. לא באנו לשחק.

אז במקום לשקר ולספר סיפורים שלפיהם "אין כאן מנצחים או מפסידים" או "כולם ויתרו קצת וקיבלו קצת" — מוטב לתאר את המציאות כלשונה. היה כאן ניסיון של ברקת לכופף את משרד האוצר ולסחוט ממנו מאות מיליוני שקלים, ולשם כך ראש העיר הפך את הבירה לפח זבל אחד גדול וזה לא הצליח לו, ולכן הוא הפסיד. נקודה. עזבו את העובדה שתושבי העיר הם אלה ששילמו את המחיר בדרך. זה לא העניין. אנחנו לא מדברים עכשיו על התושבים או על טיב השירות לאזרח.

ואם ממשיכים בקו הזה, קל יותר לתאר את סדרת המאבקים שמשרד האוצר מנהל בחזיתות השונות. במקום לבלבל את המוח ולתאר השתלשלות עניינים מייגעת ובלתי־נגמרת של איזו רפורמה לא ברורה, פשוט צריך לתת את התוצאה ודי. למשל, אם תקראו את מבול ההודעות לעיתונות שמשרד האוצר מפרסם כמעט מדי יום על פרויקטים של מחיר למשתכן, תוכלו להגיד שכמעט כל יום הוא מנצח 1:0 קטן. אבל אם אתם באמת רוצים לדעת "כמה כמה" במאבק הגדול של כחלון במחירי הדירות — אזי התוצאה היא 0:8 לחובתו של כחלון. שוק הדירות לא רק מנצח את משרד האוצר, בינתיים הוא מביס אותו. זאת תבוסה כה גדולה, שכחלון הפסיק להגיד שהוא יגרום להורדת מחירי הדירות. מבחינתו גם תיקו זה הישג. כי שוק הדירות זה לא ניר ברקת. שם הכוחות הרבה יותר גדולים וחזקים.

אבל לא רק שם. יש עוד לפחות שתי חזיתות שבהן משרד האוצר לא מצייץ על נצחונות, כי אין כאלה. קחו למשל את מערכת הביטחון. שם האוצר הוכרע מזמן. תראו זאת בדו"ח מבקר המדינה האחרון על ניהול תקציב הביטחון, שקבע כי "משרד האוצר אינו מקיים בקרה אחר התייעלות מערכת הביטחון, ואינו יודע באיזו מידה התייעלה מערכת הביטחון. קיימת מחלוקת עקרונית מתמשכת בין האוצר לבין משרד הביטחון בנוגע למידת השקיפות של נתוני תקציב הביטחון בכלל וההתייעלות בפרט, שפוגעת בתהליכי העבודה ביניהם".

כן, הניסוח הזה קצת משעמם וטכני, אז כדי להבין את המשמעות נדבר על התוצאה בלבד — 0:3 למשרד הביטחון וצה"ל מול משרד האוצר. זה מסוג הקרבות שכחלון וגם השרים שקדמו לו מפסידים בהם שוב ושוב. כאן לא מדובר באדם מסוים שעולה לשר על העצבים כמו ניר ברקת — אלא במערכות משומנות מאוד, שמנוסות מאוד בעבודה מול אגף התקציבים, ולכן מביסות אותו שוב ושוב. אם האוצר היה מפגין את אותה אותנטיות שפרצה בציוץ ההוא על ברקת גם במאבקים מול מערכת הביטחון, הוא כנראה היה מצייץ: "מצטערים, אנחנו לא בליגה שלהם. יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות".

יש עוד ליגה שמשרד האוצר נעדר ממנה, ולא משחק בה באמת: ההסתדרות. בין השר כחלון ליו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, התמסדה מערכת יחסים שמבוססת על הכלל הבא: ניסנקורן מקבל את מה שהוא רוצה וכחלון מקבל שקט. מאז כניסתו של כחלון לתפקיד, איימה ההסתדרות כמה וכמה פעמים בהשבתת המשק. כל פעם על עניין אחר. ובכל המקרים, היו לחצים, איומים, כמעט שביתה, והופ: הסכם של הרגע האחרון שנותן לניסנקורן הישג וחוסך לכחלון עימות והסחת דעת ממה שבאמת מעניין אותו — שוק הדיור.

כחלון וניסנקורן, כל אחד מסיבותיו, זקוק בעת הזאת להישגים קטנים שמצטלמים יפה, והם מגיעים להישגים האלה במסגרת צירופם של עובדי קבלן בשירות הציבורי להעסקה ישירה. זה מהלך נאה, אך טיפה בים. בשוק העבודה מחכים לשניהם אתגרים גדולים בהרבה של שיפור הפריון וההכשרה המקצועית, שהם בורחים מהם משום שמדובר בזירת עימות. כאן ההסתדרות מנצחת את האוצר. כמה כמה? 0:4 בערך. אבל למשרד האוצר לא נעים לדווח על התבוסות שהוא נוחל מול ההסתדרות, ולכן הוא מוציא מדי פעם הודעות על עוד ועוד הסכמות עם ההסתדרות ומייצר את הרושם שמדובר בסך הכל במשחקי ידידות.

נ.ב

כמעט שכחנו את חברת החשמל. עוד גוף שהאוצר לא נמצא בליגה שלו, שמצליח לעשות צחוק מהמשרד שוב ושוב. באחרונה הושג הסכם עם החברה בפרשת חריגות השכר. הממונה על על השכר באוצר לשעבר, קובי אמסלם, גילה כי חברת החשמל משלמת זה 25 שנה תוספות שכר חריגות של כ–150 מיליון שקל בשנה. החברה השתמשה בשלל תרגילים כדי לשלם לעובדיה, בעיקר לבכירים בהם, שכר חריג. למשל: העלאות בדרגות, תשלום כפול על ארוחות וכדומה. אמסלם התעקש על החזרת החריגות, נכנס לעימות עם ההסתדרות והחברה, ולא קיבל גיבוי. לאחר פרישתו, פתאום הושג הסכם, שבו יחזירו העובדים רק מחצית מהחריגות. אז מה התוצאה? 0:150 לחברת החשמל. אם הצייצן האותנטי של משרד האוצר רוצה לצייץ על כך משהו, מוטב שיכתוב: "חברת החשמל משחקת בליגה משלה. הם ממש מעולים ולא יכולנו מולם. נמשיך להיאבק במקומות שמתאימים ליכולת שלנו ברשויות המקומיות".
משרד האוצר מחיר למשתכן משה כחלון ניר ברקת ירושלים

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד