להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>
להצטרפות לקבוצת בחדרי נשים בוואצאפ לחצי כאן 
האמהות שמפחדות משנת הלימודים הקרובה
לאחר שהבחורים חזרו לישיבות והילדים לספסלי החיידרים, מתפנות אמהות לילדים עם הפרעות קשב וריכוז לנשום לרווחה ואז לנשום עמוק לקראת ההתמודדות עם השנה הבאה. הרב אבי טל דמתי מספר על הקשיים שלהן וההתמודדות של אחת מהן בקליניקה בפינתו של היועץ.
- הרב אבי טל דמתי
- ט' אלול התשע"ח
יוסי זמיר, פלאש 90
בשבוע האחרון מאז החלו הלימודים בישיבות והבחורים חזרו ללימוד ואל הספסלים בבית המדרש קיבלתי לא מעט טלפונים. אחד מהם הגיע רגע אחד לפני תחילת השנה כשגברת לוין, מנהלת שיווק בכירה, התקשרה אלי וסיפרה לי על הבן יקיר שלה.
היא אמא לארבעה ילדים שבמשך חופשת בין הזמנים הארוכה היא נתונה בלחץ כבד. צימרים בצפון, אטרקציות בדרום, העיקר שהילדים לא ישתעממו ותוך כדי צריך לתמרן בין העבודה לבית. היא בעצם עובדת בשתי משרות: מנהלת שיווק במשרד מוכר ומפיקת אירועי חופש לילדיה היקרים.
היא רצתה להעניק להם כוחות, חופש חוויתי שיעזור להם לחזור בחשק אל ספסל הלימודים, אך החופש הזה שאב ממנה את כל האנרגיות שהיו בה והיא מודה לה' על הרגע שבו חזר יוסי, בנה הבכור אל הישיבה.
לא הייתי צריך לבקש ממנה לספר לי למה היא שמחה שיוסי חזר, שכן היא המשיכה באופן מיידי להסביר לי.
"יוסי בן ה-15 הוא הילד הכי קשה מכל הילדים שלי", היא הסבירה לי, "הוא תמיד היה ילד מיוחד, שאובחן עם ADHA כבר בגן. בכיתה ב הוא החל לקבל ריטלין כי בלי זה הוא לא יכול היה לשבת לרגע במקום, אבל בסוף היום, כשהוא חזר הביתה, פגה השפעת הריטלין והחלה תופעת השחרור. יוסי היה משחרר את כל המתחים של היום או במילים אחרות מחריב את הבית וגם אחיו ושתי אחיותיו סבלו ממנו", היא הקדימה והסבירה לי את הקושי שלה.
"בחופש הארוך כולם הרגישו את יוסי, הוא היה בבית במשך היום כולו ולא לקח ריטלין אז עם כל הניסיונות להרגיע, הלחץ שיחק תפקיד משמעותי בחופשה של יוסי, שלי ושל הילדים ואני רק התפללתי שיוסי יחזור כבר אל ספסל הלימודים ואני אחזור אל חצי יום של שקט תעשייתי".
גברת לוין היא אמא מאוד מפוכחת. היא שמחה שנגמרה החופשה, היא חיכתה לתחילת הלימודים, אבל היא יודעת שלא מדובר בפתרון אמתי. למרות התקווה שהכל יהיה בסדר, היא יודעת עמוק בלב שכמו בכל שנה בתלמוד תורה או בישיבה, היא צפויה להתחיל לקבל טלפונים מהישיבה.
"יוסי עשה כך, יוסי עשה אחרת, יוסי לא לקח ריטלין או יוסי שוב הפריע מאוד במהלך השיעור", אלה טלפונים שהיא מכירה טוב מדי ולא אוהבת לקבל. בכל שנה היא מצפה מחדש לשנה טובה יותר ובכל שנה היא מתאכזבת מחדש כשהיא נכנסת למירוץ כיבוי השריפות של יוסי בניסיון להרגיע את כל הצדדים.
השנה גברת לוין חוששת הרבה יותר, יוסי מראה בעצמו מראה סימני שאלה. הוא לא שמח לחזור ללימודים, הוא מודע לכך שהוא לא מסוגל, שהוא לא טוב ושהוא לא יוכל להצליח בשנה הקרובה. הוא חזר שוב ושוב על משפטים כמו: "נמאס לי, אני יודע מה יכול להיות", "אני לא נהנה ללמוד" ו"אני בכלל לא מבין את הגמרא".
וגברת לוין, שכבר שנים ארוכות מורגלת בלמצוא פתרונות, מוצאת את עצמה חסרת אונים. היא עובדת שנים ארוכות כדי שילדיה יגדלו לבני תורה שמחים ובנה הגדול גם לא מצליח ללמוד וגם לא שמח. "מה אני יכולה לעשות?" היא שאלה אותי בתסכול, "איך אפשר לגרום ליוסי ללמוד ברצון, אם בכלל, ובמקביל ליהנות מהנעורים, האם יש משהו שאני יכולה לעשות?".
גברת לוין יודעת טוב מאוד שאם יוסי לא ישאר בישיבה, הוא עלול לנשור ולהדרדר עמוקות מבחינה רוגברת לויןת והיא רוצה לדאוג שהפעם יהיה שונה, שיוסי יגלה עניין, שהיא לא תקבל כל יום טלפון מהישיבה לא תצטרך לכבות שריפות כל יום.
שמעתי את המצוקה של גברת לוין ואת חוסר האמון בקולה כשאמרתי לה שהפתרון דווקא פשוט מאוד. ילדים ובני נוער עם קשיי קשב וריכוז מתמודדים עם סף ריכוז נמוך ומשתעממים מהר. כל שעלינו לעשות הוא לחשוף את יוסי אל צורת החשיבה היחודית שלו ואחר כך לעזור לו לרכוש מיומנויות שיתאימו לצורת החשיבה שלו, הסברתי לה.
את ההיכרות של יוסי עם האסטרטגיות המותאמות לו ניתן לעשות דרך הלימוד ולעזור לו להתאים את עצמו אל עולם הישיבות והגמרא ולהתאים את הגמרא אליו. ברגע שיוסי יתרגל זאת ויהפוך את זה לחלק מצורת הלמידה שלו הכל כבר יראה אחרת בעבור יוסי ובעבורה.
התחלנו את התהליך באופן מיידי ובעזרת ה' את התוצאות הטובות יוכל יוסי ותוכל גם אמו לראות עוד ב'זמן' הזה.
הכותב הוא מומחה ביעוץ והנחיית הורים, מייסד שיטת 'שבילי הגמרא'
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות