ט"ו ניסן התשפ"ד
23.04.2024

"שמחה יהודית זו שמחה אחרת"

שלמה קוק הושיב את הזמר יעקב שוואקי לשיחת נפש וגילה זן נדיר של אברך עדין נפש וזמר מצליח. "זמר ששומע מוזיקה אחרת מאבד את הטהרה"

"אני מאד אוהב לשיר שירי רגש ולבכות". שוואקי. צילום: ישראל ברדוגו
"אני מאד אוהב לשיר שירי רגש ולבכות". שוואקי. צילום: ישראל ברדוגו



"שלום, שלמה. זה יעקב. נסיתי להתקשר כמה פעמים. המספר שלי כאן בכולל הוא..."

רק מששמעתי את ההודעה הזו בתא-הקולי, נפל לי האסימון: ר' יעקב שוואקי, מענקי הזמר החסידי בדור הזה, הוא אברך-כולל לכל דבר. מאוחר יותר, בתום שיחת נפש שקיימנו, התברר לי, כי באמת ובתמים כל מאוויו של השוואקי לשם שמים. וזאת לא מתיחת פורים.

* כמה שנים אתה מסכם מאז "רחם", מתחילת הקריירה שלך? אני שואל את יעקב.

"שש שנים, כמעט שבע. אולי תביא לי ברכה. שאצליח עד 120".

* הווו, קח ברכת כהן הדיוט. עד מאה ועשרים, בעזרת ה'. הלוואי שילדיך ילמדו ממך לשלב בין עולם התורה לעולם הנגינה באופן שווה.

"אמן. שיילכו בדרך התורה. זה הכי חשוב. בדור שלנו, זה באמת לא קל. יש היום מוזיקה של גויים, מוזיקה זבל, שהורסת את הילדים, את הנשמה שלהם. אנחנו מתפללים שכל הילדים היהודים יילכו בדרך התורה, כמו שהאבא שלנו רוצה".

* תגיד, יעקב, באמת עשית את הדיסק הזה "לשם שמים"?

(צוחק) "מישהו שאל אותי: באמת עשית את הדיסק לשם שמים? אז למה אתה מוכר אותו? אמרתי לו: כן, אנחנו באמת מוכרים את זה לשם שמים. מה רע. אפשר גם לעשות פרנסה לשם שמים..."

"שירה יהודית, זה לא רק לשבת ולמחוא כפיים"


עבור כל אדם בישראל, אני אומר לשוואקי, פורים הוא חג מיוחד במינו. יום שמשתוקקים אליו כל השנה. אבל אצלך כמי שתפקידו לשמח – וכמובן לשמוח – בכל ימות השנה, זה לא קצת מאכזב?

"פורים זה יום מיוחד מאוד בשבילי", הוא אומר. "כל פורים, אני אוסף כסף בשביל 'המרכז לילדים מיוחדים'. אשתי מנהלת את ארגון החסד הזה, בו חברים למעלה ממאה ילדים מיוחדים".

* יעקב שוואקי ממש עובר בגופו, מבית לבית, ופושט יד?

"כן, אני מסתובב בלייקווד מבית לבית. אני שר להם ומבקש כסף בשביל המרכז. יש לי 'חולשה' לילדים חולים. אני רואה את זה בחוש כשאני שר: יש מאות סוגים של ילדים מיוחדים החולים במחלות קשות. מתי שהם שומעים מוזיקה, זה יכול להיות מישהו שלא יכול ללכת או מקרים חמורים מזה, והנשמה יוצאת מהם. פתאום הם מחייכים. מוזיקה מקרבת אותם. זה לא ייאמן".

ככל שהשיחה הלכה והתארכה, כך נשברו המחיצות, טפח אחר טפח. וכך פרצה לה נפשו הרוחנית העמוקה של האברך העדין מלייקווד. "חייבים לשים גבולות ברורים בין שירה יהודית למוזיקה של גויים", הוא אומר. "אני מתאמץ לא להיסחף, לא לעשות את מה שהגויים עושים עם המוזיקה. שמחה של יהודי זו שמחה אחרת. היום, יש זמרים שמשתמשים בכל סוגי המוזיקה הגויית. רק השם של הדיסק שלהם הוא שם של יהודי. אני מנסה לעשות את המוזיקה שלי הכי אותנטית שאפשר. ובהופעות שלי, אני מכניס קצת דברי תורה, גם סיפורים. הרבה פעמים אני מגלה אנשים עם דמעות. שירה יהודית, זה לא רק לשבת ולמחוא כפיים.

"כמה פעמים הבאתי את ההסבר של החפץ חיים על הפסוק 'קחו עמכם דברים ושובו אל ה''. החפץ חיים מסביר: קחו עמכם דברים – כל דבר בחיים – בשביל הרוחניות, בשביל ה-ושובו אל ה'. כמובן, יש שאלות הלכתיות לגבי הופעות, איך עושים ומה עושים. אבל כשכבר עושים, כמו כל דבר אחר בחיים, צריך לכוון בשביל הרוחניות".

* בעולם המוזיקה החסידית של היום, קשה ומורכב להישאר רוחני וחף מתרבות אחרת. אין היום כמעט יוצר חרדי שלא מכיר מוזיקת עולם. תדיר מנופפים בתירוץ לעוס, שהמטרה היא לשם שמים, ללמוד את החידושים האחרונים בעולם המוזיקה ולקחת אותם לטובת המוזיקה החסידית.

"בזמנו, שאלתי את הרב שלי אם אני יכול לשמוע מוזיקה אחרת. הדגשתי בפניו שלא מדובר במוזיקה זבל. אני מדבר על מוזיקה בסנגון קלאסי. הרב שלי אמר: הכי טוב שלא תשמע בכלל מוזיקה שאיננה יהודית. אני שמח ששמעתי לעצתו.

"צריך לעשות את המוזיקה הכי טהורה שאפשר", ממשיך שוואקי. "אני מאמין, שזמר ששומע מוזיקה אחרת, כבר לא יכול לשיר באמת. הוא מאבד את הטהרה. אם יוצר יושב ושומע מוזיקה של גויים כדי לשמוע, המוזיקה שהוא יוצר לא תישמע יהודית. זה ייצא מוזיקה של גויים. באחריות".

"משהו שאני רוצה לקחת איתי לעולם הבא"


* בניגוד לזמרים אחרים, הכול אומרים שנשארת על הקרקע. עצם העובדה שנשארת בכולל, במשרה מלאה, מעידה על-כך יותר מכל.

"זה לא אני. זה דעת-תורה. הרבנים שלי החדירו בי שהקול שלי הוא מתנה משמים. אני לא עשיתי כלום כדי לקבל את זה. נולדתי וגדלתי כמו כל יהודי. יש לי זכות. אני רק משתמש בכלי שהקב"ה נתן לי. תראה, זה לא קל. אדם שמצליח אומר לעצמו כל היום: אני עשיתי ואני עשיתי. אבל אם אתה לומד כל יום תורה ולוקח ללב את הדברים שבתורה והולך עם דעת תורה, אתה באמת יודע שזה לא אתה.

"מאוד עצוב לי לחשוב על זה שיש זמרים שתופסים גובה. אם הם יתחילו לשמוע דעת תורה, לא רק שהם יהיו יותר נחמדים לסביבה. הם יהיו יותר שמחים בתוכם. גם המוזיקה שלהם תהיה יותר איכותית.

"כל שאלה שעולה אצלי, אני הולך לשמוע דעת תורה", מגלה שוואקי ונעשה רציני מתמיד. "אחרי 120 נעלה לשמים, מה הקדוש-ברוך-הוא ישאל אותנו? הוא ישאל: האם כל דבר שעשית שאלת דעת תורה? ואני אגיד: כן. כמובן, בדעת תורה יש מחלוקות. אבל אני יודע שאני שואל כל דבר, ופועל על פי מה שנאמר לי. ותאמין לי, מעולם לא התחרטתי ששאלתי".

כשהוא מדבר על רבותיו, הוא מתכוון בעיקר לשניים: ראש-ישיבת חפץ חיים באמריקה, הרה"ג מנחם דווידוביץ' (מי שכתב את השיר 'טאטע' מתוך האלבום החדש), והרה"ג שלמה דיאמנט, ראש הכולל בלייקווד בו הוא לומד, יחד עם עוד מאות אברכי משי. בנוסף, מרבה שוואקי להתייעץ עם הגר"ד פיינשטיין ועם גדולי תורה נוספים באמריקה.

שוואקי מספר על אנשים ש"החליפו את החיים", כלשונו, אחרי הופעות שלו. "ובכל-זאת, אני אומר לך את האמת: כשאני מקיים הופעה, אני לא קורא חס ושלום לבני ישיבות לבוא. אם יכולים ללמוד, השמחה האמיתית נמצאת בתורה. אבל אם צריך משהו אחר, אני כאן כדי שתהיה אלטרנטיבה כשרה.

"הנה", הוא מספר בפאתוס. "לפני שבועיים הייתה לי הופעה בקווינס. מוכרן הכרטיסים ניגש אליי בתום ההופעה וסיפר לי בהתלהבות שעשרות אנשים לא דתיים קנו כרטיסים במחיר מלא. הוא לא התאפק ושאל קבוצה אחת אם זאת לא טעות. הם אמרו לו בזה הלשון: מעולם לא שמענו מוזיקה יהודית, אבל כששמעו את השירים של יעקב, זה עורר אותנו לתשובה. אנחנו לוקחים מזה רוחניות, מתחזקים. ואנחנו לא שומעים יותר מוזיקה של גויים. זה משהו שאני רוצה לקחת איתי לעולם הבא", אומר לי שוואקי.

"לא האמנתי ש'רחם' יתפוס כל-כך"


יעקב שוואקי, בן 30. נולד בירושלים. בצעירותו עברה משפחתו להתגורר באמריקה. את רוב תורתו קנה בישיבת חפץ חיים. לפני כשבע שנים כבש את העולם היהודי בקולו המיוחד בשיר "רחם", אותו כתב המלחין פינקי ובר.

בינינו, עד כמה האמנת בשיר "רחם", בטרם יצא? אני שואל את יענק'ל ברגע של כנות.

"יש לנו – לאמרגן שלי יוחי בריסקמן, איש מיוחד שאני חייב לו המון תורה ולי – כלל: הקריטריון הראשון שלנו בבחירת שיר, הוא שנאהב אותו. אנחנו לא חושבים מה אחרים יגידו, כי אף אחד לא באמת יכול לדעת מה יילך בשוק ומה לא. אז באמת אהבתי את 'רחם' ולכן בחרתי בו. חשבתי שזה שיר מאוד חשוב. יש בו מילים מאוד מרגשות ששואלים את הקדוש ברוך הוא רחמנות. אתה שואל אותי אם האמנתי שהוא יתפוס ברמה כזאת? התשובה היא: לא".

אבל השאר היסטוריה. "רחם" גרם לרבבות עיניים יהודיות לחות. שוואקי הספיק למלא אולמות ומסדרונות בכל אולם אפשרי, בעיקר באמריקה ובישראל. אבל יעקב לא מוותר. מבחינתו, הוא האברך הפשוט מהכולל בלייקווד. "בדרך-כלל אני לומד מהבוקר עד שש וחצי בערב", הוא מספר לי בהפסקת הצהריים, בין 'סדר' ראשון לשני. "יש ימים בודדים שאני יוצא לפני". הוא אב לשתי בנות ותינוק בן חמישה חודשים, ומתגורר בקהילת החלבים העשירה והמפורסמת בדיל שבניו-ג'רסי.

"לא קל לללכת לכולל אחרי לילה של ההופעה", הוא מודה. "אבל בשורה התחתונה, אני יודע שזה מה שנותן לי את הכוח.

"בכלל", הוא אומר. "אנשים חושבים שזמר, מה הוא עושה? רק עולה על הבמה, שר והולך הביתה. זה רחוק מהמציאות. קודם כל, כמובן יש הכנות וחזרות. וחוצמזה, פעמים רבות שאני לא מרגיש טוב או שאין לי את המצב-רוח הנכון. אבל אני יודע, שהכול צריך להיות מאה אחוז. כי הערב אני מופיע בחתונה, ובשביל החתן והכלה זה ערב של פעם בחיים. אז אני צריך ללכת מעל החולי ולעושת משהו כדי שייזכרו את הערב הזה עד מאה ועשרים. אבל אני מתלונן", אומר שוואקי באופייניות. "בסופו של דבר, אני זוכה להיות שותף לסיפורים מרתקים ומחזקים".

כשאני מצטט באוזניו את מרדכי בן-דוד ואברהם פריד, מתבטאים כי הם רואים בו היורש האולטימטיבי שממשיך את מורשת הנשמה החסידית שלהם, הוא מסמיק. "לא חשבתי על זה, לא חלמתי שזה יקרה כל-כך מהר. אני מודה להקב"ה בכל רגע על הזכות", הוא אומר לי בהתרגשות בלתי מוסתרת.

אתה שר במבטא חסידי מובהק ולא פעם אף ביצעת שירים ביידיש, אני מזכיר לשוואקי. איך זה מסתדר עם השורשים המזרחיים שלך? המשפחה שלך לא הייתה מעדיפה שתבצע את המוזיקה עליה גדלת?

"אני מעורב. אמא שלי אשכנזיה במאה אחוז, ואבא שלי חלבי. גדלתי בעיקר על מוזיקה חסידית, קצת חלבית. אבל המוזיקה החסידית היא זו שחדרה ללב שלי. אתה צריך לעשות מה שבלב שלך. רק אם תעשה מה שבלב שלך, תוכל לעורר את הקהל. ועדיין, הכנסתי בתקליטים שלי קצת את המוזיקה הספרדית. ואולי אעשה יותר מכך בעתיד".

"עוד תקליט מוצלח? זה לא יהיה קל"


ובכן, קוראים נכבדים. לאחר ציפייה ממושכת, "לשם שמים", התקליט הרביעי המקורי מבית בריסקמן-שוואקי הגיע לחנויות. באמריקה מפיצה אותו "אדרת", החברה השולטת בשוק התקליטים האמריקאי. ובישראל, "גרינטק" של אבי גרינברג היקר. מדובר בשלוש-עשרה רצועות מוזיקליות של קורת רוח.

"אנחנו עושים מה שטוב לנו, וחשבנו ש'גרינטק' זה הדה-בסט בשבילנו", מתמצת שוואקי ומסכם בכך את נושא הדיון הציבורי והתורני שנערך בנושא. "הענקנו ל'גרינטק' את הצ'אנס, למרות שהם חדשים. ואולי בגלל שהם חדשים. אתה יודע, כוח של חדש זה משהו שאנחנו מכירים מקרוב..."

יעקב נזכר בימים הראשונים בהם הגו את התקליט "לשם שמים". "זה היה כמה ימים אחרי שיצא 'ידיד'. ישבתי עם עצמי ואמרתי: ליצור עוד תקליט מוצלח כמו 'ידיד'? זה לא יהיה קל. כעת, במחשבה לאחור, אני יכול לומר שהייתה כאן המון סיעתא דשמיא. לדעתי, 'לשם שמים' איננו נופל ברמתו מהתקליט הקודם".

מבחינתו, גולת הכותרת באלבום החדש הוא השיר "טאט'ע" (אבא), אותו כתב ראש הישיבה שלו, הגר"מ דווידוביץ'. לא בכדי הוא מופיע באלבום בשתי גירסאות – יידיש ואנגלית. "במשך שש שנים זכיתי ללמוד חברותא עם הראש-ישיבה", הוא מספר בהערצה. "הוא גאון עצום, גומר את הש"ס כל שנתיים, ואני עוד זוכר שהיה מתכתב בלימוד עם ר'-שלמה-זלמן אויערבך.

"מפעם לפעם, הוא היה כותב שירים. יום אחד הוא אומר לי: יש לך קול יפה. אם יום אחד תוציא תקליט, אתה מוזמן לעשות משהו עם השיר הזה. זה שיר שהוא כתב כנער בן 17 בכותל המערבי. הימים היו ימי מלחמת יום כיפור. הורים שלחו את ילדיהם לצבא, ולא ידעו אם הם יזכו לראות אותם פעם נוספת... הוא סיפר לי שבשעה שכתב את השיר, היו לו דמעות בעיניים.

"אני מבקש מהקב"ה: טאט'ע טאט'ע, זכור לנו זכות אבות, אנחנו רוצים לצאת מהגלות... מבחינתי, לבצע את השיר הזה זו סגירת מעגל חשוב.

"יומיים לפני שסיימנו את הדיסק, אשתי אמרה לי: השיר ביידיש מאוד מרגש. אבל מה עם ה-70 אחוז שלא מבינים יידיש? התקשרתי לאייבי רוטנברג, ישבנו במשך שלוש שעות ועשינו את המילים באנגלית. אבל עדיין אני מעדיף את הגירסה הראשונה ביידיש. יש מילים שהן קודש ביידיש. אי-אפשר לתרגם אותן לאף שפה".

* צריך אומץ לפתוח תקליט עם שיר לא מקפיץ.

"אנשים מחפשים להיות שונים עם מוזיקה משוגעת, אני מעדיף להיות שונה עם מוזיקה שקטה. אבל תודה שזאת לא פתיחה שגרתית. "לשם שמים" לא נפתח, לפני התפילה שפותחת את השיר הראשון: ברשות הק-ל הגדול והנורא, אפתח פי בשירה ובזמרה..."

* אני מבין שמדובר בשיר של מלחין חדש בשוק, בחור-ישיבה צעיר מנתניה.

"קוראים לו בר-יוחאי. הוא מלחין לא מוכר. קיבלנו ממנו דמה. שמענו את זה עוד פעם ועוד פעם, והחלטנו: הופס, זה משהו שונה ומיוחד. זה מתאים לנו. הבחור כמעט התעלף ששמע שאנחנו מכניסים את השיר שלו, ועוד הוא לא חלם שזה יהיה שיר פותח...

"לא חשוב לי השמות. אדרבה. לא צריך את אותם שמות בכל דיסק. אני מאוד שמח עם שמות חדשים. הכי חשוב שהשיר יהיה שיר אהוב".

* אתה לא חושב שהעובדה שאתה מוציא תקליט חדש מדי כמה חודשים מורידה מהכמיהה של הציבור, אולי גם הופכת את המוזיקה לפחות איכותית?

"הסדר הוא כזה: בערך אחת לשנתיים, אנחנו מוציאים דיסק של שירים חדשים. ובין לבין, אנחנו מוציאים ביצוע שלי לשירים מוכרים. "בהתעוררות" ו"בשמחה". אנשים רוצים לשמוע איך יעקב שוואקי מבצע שירים לא שלו. במכירות מוכח שאנשים משתוקקים לעוד ועוד חומר".

"חייבים לשמוח, לרקוד, לקפוץ"

* אתה מצליח לגרום לדמעות התרגשות. אבל דקה לאחר-מכן, יהודים מקבלים כוחות נפש ומתחילים לפזז משמחה. אישית, למה אתה מתחבר יותר – רגש או שמחה?

"קח לדוגמה את השיר טאט'ע", הוא מנמק. "זה שיר שבאמת מעורר דמעות בעיניים. אני מאוד-מאוד אוהב לשיר שירי רגש ולבכות.

"לעומת זאת, קח שיר קצבי כמו 'מה טובו', גם הוא מתוך התקליט האחרון. כשאני נמצא באולפן, זה קשה יותר לביצוע. כי אין אנשים, אין ריקודים. יש רק חדר אחד קטן ואור קטן. ואני לבד, בשקט. צריך כמה פעמים לשיר, עד שהשמחה מגיעה.

"אבל שיר שקט, זה יותר קל בשבילי. זה משהו שמגיע מהלב. ואני לא צריך אנשים כדי לעורר את הלב. אני חושב על המילים, חושב גם על הילדים החולים שאני שר להם. אוטומטית, אני בוכה כשאני חושב על זה. כל פעם מחדש. אבל, כמובן, שאנחנו, כיהודים, חייבים גם לשמוח, לרקוד, לקפוץ. בפרט עכשיו, ערב פורים. אגב, למה אתה מתחפש?".

* עוד לא החלטתי.

"אתה זוכר שאני הולך לאסוף כסף, כן?".

* אה. אני מבטיח לתרום משהו, בלי-נדר. מתנות לאביונים, מצות היום.#
תורה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 19 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד