י"ט ניסן התשפ"ד
27.04.2024

ילדות לא נשכחת

הורים רבים חווים בהורות שלהם את ילדותם השנייה והמתקנת. מאידך, חוויות הילדות משפיעות על אופי ההורות שלנו • איך תוכלו לעבד ולהפנים אותם כדי לספק לילדים בסיס איתן לתחושות של ביטחון, שמחה והצלחה?

צילום אילוסטרציה: ברוך אוביץ
צילום אילוסטרציה: ברוך אוביץ




האם קרה שבנכם נכנס הביתה צוהל ושמח, בידיו צנצנת ובתוכה חיפושיות שאסף. הוא פונה אלייך בחיוך מאושר ורוצה להראות לך את החיפושיות שלו. אלא שאת רואה חרקים שאינם אהובים עלייך במיוחד שעלולים להסתובב לכם בבית. את גוערת בילד שיוציא אותם החוצה ומסבירה לו בכעס בלתי מוסווה כי מקומם של חרקים הוא בגינה, מחוץ לבית. במקרה הזה נהגת באופן נכון, אולי, מבחינתך הלחוצה, אבל האם נהגת נכון מבחינת הילד?

"התנהגות כזאת גורמת לכך שהילד מחמיץ לחלוטין את החוויה הרגשית שלו מכיוון שאמו לא חלקה אתו את רגש השמחה שהציף אותו כשהראה לה את החיפושיות", אומרת נורית לוי, עובדת סוציאלית ומומחית להתפתחות הילד. "בגלל התגובה הקשה הוא איננו יכול להיות בטוח בנוגע למשמעות ולערך החוויה שעבר זה עתה. במקום לגעור בילד ולבקש ממנו שיוציא את החיפושיות מן הבית, אפשר היה להתבונן בהן, להביע עניין וסקרנות ולאחר מכן להסביר לו שדעתך שיהיה להם הרבה יותר טוב בחוץ. בדרך זו גם תבטאי תמיכה בילד, ברעיונותיו ורגשותיו, גם תשתתפי בחוויה הרגשית שלו וגם תחזקי את ביטחונו בקשר אתך ובעוצמת החוויה שעבר".

מה אפשר ללמוד מן המקרה?

"ההורות", אומרת נורית, "פותחת בפנינו אפשרויות למידה לאורך כל החיים. הילדים מעניקים לנו, הוריהם, הזדמנות לחוות מערכת יחסים שתעודד אותם להעמיק את הקשר שלנו עם אחרים ועם עצמנו ולעולם לא מאוחר להתחיל. תמיד אפשר ללמוד איך ליישם תקשורת נכונה עם הילדים, להגיב בגמישות ולגרום לילד להרגיש ביטחון בקשר".

"מחקרים בתחום התפתחות הילד מראים שקיים קשר הדוק בין ביטחונם של ילדים בקשר עם הוריהם לבין חוויות שהם עוברים בשלבים מוקדמים בחייהם. בניגוד לחשיבה הרווחת, חוויות הילדות שלנו כהורים אינן קובעות את גורלנו. גם אם הייתה להורים ילדות קשה, הם אינם חייבים, בהכרח, לשחזר את העבר בקשר עם ילדיהם, זאת בתנאי שיבינו את ילדותם ויעבדו את חוויותיהם מהתקופה הזאת. הורים אינם נדונים ליצור שוב אותם יחסי גומלין שליליים שהיו להם כילדים עם הוריהם. כאשר ההורים מבינים זאת יכולתם לספק לילדיהם יחסים רגשיים שיש בהם חיבור וגמישות באופן התגובה שלהם לילדים - מתחזקת. מאידך, שרידי עבר בלתי פתורים, עלולים לפגוע ביכולתם להעניק לילדים קשרים מאושרים ולהחמיץ הזדמנות, לא רק להפוך להורים טובים יותר, אלא גם להמשיך בהתפתחות שלהם כבני אדם".

לוי מציינת כי במקרים רבים רואים קשר בין טראומה בלתי מעובדת של הורים, או בעיות שלא באו על פתרונן, לבין התקשרות לקויה עם ילדיהם. היא מביאה את סיפורה של אם שיצאה לעתים קרובות מן הבית מבלי להגיד שלום לבנה מכיוון שלא יכלה לשמוע את בכיו. כתוצאה מכך נחלשה מאוד תחושת האמון של הילד באמו. בכל פעם שהאם יצאה מן הבית, הבן חיפש אותה והיה מודאג מאד מהיעדרה. מצב זה עלול להיות בעייתי עבורו כאשר הוא עצמו יהפוך להורה משום שבכל פעם שיעזוב את ילדיו הוא יהיה בלחץ וישדר את תחושת הלחץ שתגרום לכך שילדיו ירגישו אף הם תחושה של חוסר ביטחון. הורים מתקשים פעמים רבות לפרש נכון את האיתותים של ילדיהם ואינם מצליחים לבחור את ההתנהגות הנכונה במצבים של חוסר תקשורת אתם. ההורות היא מעשה יצירה יומיומי. כאשר בוחנים מערכת יחסים משפחתית צריך לראות בראש וראשונה, האם ההורה משליך על ילדו את העולם הפנימי שלו. אם התשובה חיובית – ההורה עובר מחדש את חוויות ילדותו באופן המעשיר אותו, העוזר לו לגלות את עצמו מחדש וגם לגלות מחדש את ילדיו.

"הגיעה אליי משפחה שעבורה יקיצה מוקדמת בבוקר היא דרך חיים מזה דורות, אבל הבן הקטן מסרב לקום מוקדם בבוקר. ההורים פירשו את התנהגותו כמדד המנבא חוסר יכולת להצליח בעתיד משום שבילדותם שיננו להם שאם רוצים להצליח בחיים צריך להשכים קום. גישה הורית זו העידה כי ההורים אינם קשובים לילד, אלא למסורת שעליה התחנכו. במקרה אחר, התקשו הורים להתמודד עם סירוב ילדם להכין שיעורי בית. ביקשתי להחזיר את ההורים למחוזות ילדותם ולבדוק מה הייתה תגובת הוריהם כשלא הכינו שיעורי בית. התברר שהם חזרו בדיוק על אותה התגובה שחוו בילדותם מצד הוריהם. יש משפחות שאין להן בעיות מיוחדות בגידול הילד, אך מתחת לפני השטח אין דיאלוג אמיתי בינם לבין הילד כי החיבור הבין-דורי הוא רק כלי והורים אינם מתיימרים להבין את עולמו של הילד".

רפא את חייך


לוי מייעצת להורים שהתנהגות ילדיהם מחזירה אותם בפלש-בק לילדותם להיות הרופאים של עצמם. "בכל פעם שהילדים מכעיסים – צריך לבדוק איפה זה נוגע בכם כילדים ומשפיע על המציאות הנוכחית שלכם כהורים", היא אומרת.

"הגיעה אליי פעם אם שלא אהבה לקנות לילדיה נעליים חדשות וחששה תמיד מפני הרגע שהנעליים יתבלו ולא יהיה מנוס מיציאה לקניות. הילדים היו נרגשים מעצם הקנייה ומבחירת הנעליים החדשות, אבל האם נהגה לבטל את בחירתם בתירוצים שונים. בדרך זו היא קלקלה את חווית הקנייה של הילדים עד שהתרגשותם שככה בהדרגה. יום אחד, אחרי מסע קניות מאכזב נוסף, שאל אותה בנה למה היא עושה זאת.

"השאלה הזאת החזירה אותה לחוויית ילדות מתסכלת מן העבר. היא סיפרה שגדלה במשפחה בת תשעה ילדים, ובילדותה אמה קנתה לה ולאחיה נעליים רק במכירות סוף עונה, מתוך מבחר מצומצם שכלל דגמים ישנים שנותרו מעונות קודמות. היא דווקא רצתה נעליים מדגם חדש, אולם אמה סירבה. מאז, קניית נעליים מבחינתה הייתה תמיד חוויה מתסכלת. אחרי שנים רבות היא העבירה את החוויה השלילית גם לילדיה וגרמה להם לקלקל את ההנאה שביציאה המשותפת לקניות".

לוי מציינת כי מודעות והקשבה מצויות בלב לבם של יחסים מטפחים. כלומר: הילדים לא זקוקים לנוכחותם ולזמינותם של ההורים בכל רגע, אבל בהחלט זקוקים לנוכחותנו בזמן אינטראקציות היוצרות חיבור. "ההורות מעניקה הזדמנות ליצור גישה של פתיחות אצל ילדינו, לטפח את סקרנותם ולהעניק להם תמיכה כשהם מגלים את העולם", היא אומרת. "אינטראקציה נכונה בין הורים וילדים צריכה להיות מושתתת על עקרונות בסיסיים של מודעות והקשבה, גמישות התגובה, הבנה פנימית, קשר בין-אישי ולמידה בלתי פוסקת".

מהי תגובה גמישה?

"גמישות התגובה היא אתגר נוסף שאתו הורים צריכים להתמודד", מסבירה לוי. "מדובר ביכולת של הנפש לדעת לבחור את התגובה המתאימה, לא באופן אוטומטי, אלא בתשומת לב. ההורים צריכים לשאול את עצמם לעתים קרובות האם הם באמת נוכחים בזמינות עבור הילד, או שהם נמצאים רק פיזית ומתנהגים אוטומטית על פי כללים שהחליטו שהם נכונים. "הורות המבוססת על קרבה אמיתית, פתיחות ואמפטיה בין ההורה לילד, מגדלת ילד שמח. בעיקר הורים עסוקים מאוד צריכים לחשוב כיצד הם מתחברים לפנימיות של ילדם בשעות המעטות שהם נמצאים אתו. זיכרונות מהילדות והפירוש שאנו נותנים לחוויותינו כילדים מכוונים אותנו כמבוגרים.

"למשל, אם מבוגר זוכר את עצמו כילד דחוי, קרוב לוודאי שתהיה לכך השלכה על מערכת היחסים שלו עם הסביבה, עם בני הבית ועל הדימוי העצמי שלו. רק עם שינוי תפיסתו, לאחר שיחזור לילד שבו, הוא יוכל להבין נכון את התנהגות ילדו. יש הורים שגדלו בבית שסבל ממחסור באוכל וכמבוגרים הם נוהגים להאביס את ילדיהם. במקרה זה, על ההורה לבדוק האם התנהגותו כלפי הילד נובעת מבעיה רגשית הנוגעת לילדותו שלו והאם הוא משליך אותה באופן בלתי מודע להורות שלו היום.

"תקשורת המאופיינת במודעות לרגשות שלנו עצמנו והיכולת לחלוק את רגשותינו עם הרגשות ילדינו, היא אבן הבניין במערכת היחסים המשפחתית. גישה כזאת מעניקה לילד תמיכה ומפתחת בו תחושת חיוניות והזדהות. אם הילד רוצה להראות לכם משהו, עליכם להיענות ולהביע סקרנות והתלהבות בקול. גישה זו גורמת לילדים לחוות את עצמם כ'טובים', יוצרת אצלם משמעות וגורמת להם להבין את ההורים ואת עצמם. ילדים החווים קשר מכונן וחיבור עם הורה אמפטי ומגיב, מרגישים טוב יותר עם עצמם, כיון שרגשותיהם זוכים לתגובה ולשיקוף".

האם הילד זקוק לקשר מתמיד?

"חשוב שהורים יהיו רגישים גם לזמנים שבהם הילד זקוק לזמן עם עצמו ולא רק לקשר, אומרת לוי. "'הורים מכוננים' מכבדים את המחזור הקבוע והטבעי אצל ילדיהם שבא לידי ביטוי בקשר, בהתבודדות ולאחר מכן שוב בקשר. הורים צריכים ללמוד להקשיב לילדים מתוך אהדה והזדהות. לעתים, במקום להקשיב להם ולהגיב בצורה מתאימה, אנחנו מגיבים אליהם מנקודת המבט שלנו, וכך אנו מחמיצים הזדמנויות לקשר אמיתי. יתרה מכך, אנו לא מצליחים להתחבר לחוויה שלו. לכן, חשוב מאוד לכבד את החוויה של הילד כאשר הוא אומר מה הוא חושב או איך הוא מרגיש, גם אם הרגשתו איננה זהה לשלנו. למשל, כאשר ילדה מבקשת שיקנו לה צעצוע שראתה בפרסומת, התגובה הראשונית שלנו כהורים יכולה להיות שלילית בנוסח: 'את לא באמת רוצה צעצוע כזה, זה לא בשבילנו'. במקום זו נכון לומר לה שאנו מזדהים עם הרצון שלה ויודעים שכאשר רוצים משהו – קשה להתאפק, ובהזדמנות של חג או יום הולדת נדע מה לקנות לה. דרך זו מאפשרת לילדה להביע את רצונה, מבלי שנתחייב למלא אחריו באותו זמן".

רוב ההורים רוצים להעניק לילדיהם ילדות מאושרת, אך לפעמים הם מאבדים את דרכם בגלל הדינמיקה המורכבת ביחסי הורה-ילד. פעמים רבות הורים אומרים שאינם רוצים לצעוק על הילד, אלא שהתנהגותו העיקשת גורמת לילד הרגשה לא יותר נעימה. במקרה כזה, הורים הנמצאים במצב לחץ עם ילדיהם, מוצאים את עצמם במצב המעורר אצלם בעיות בלתי פתורות מן העבר. הם נכנסים למצב נפשי הפוגע ביכולתם לחשוב בבהירות ולקיים קשר רגשי עם ילדיהם.

"במקום תגובה שקולה 'נשלפת' להם תגובה מדפוסים 'אוטומטיים' שקלטו בהיותם ילדים. לעומת זאת, כאשר הורה מגיע למצב של מודעות לכעס שלו ולהתנהגותו התוקפנית, הדרך הטובה ביותר היא להפסיק כל מגע עם הילד. גידול ילדים, מעלה בעיות בלתי פתורות הקיימות אצלנו מילדותנו. לכן, כשהיחסים עם הילדים מעוררים רגשות שלנו מן העבר יש לחשוב מהו התהליך הפנימי היוצר את הניתוק משיקול הדעת החיצוני יותר. הורים צריכים לראות באירועים אלה הזדמנות להחלים מכאבי העבר ולהשתחרר מרגשות השולטים בהם ומחבלים בהווייתם עם ילדיהם בהווה".

התפרסם בעיתון 'בקהילה'

תורה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד